יעל, אהובה, זה אני, רזיאל שלך, מדבר אלייך בדרכי החדשה, מתוך ליבך וראשך. אני כותב לך לראשונה, כותב מילים שנאספו בשנים שחסרתי. מילים שירפאו אולי במעט את הפצעים והצלקות שאת נושאת בגבורה גדולה. הייתי רוצה, אילו יכולתי, לדבר איתך באמת מהמקום שבו אני משקיף עלייך. הייתי רוצה שתופתעי מפנייתי, והכי הייתי רוצה שבמילותיי תרגישי גם את חום הגוף שלי ותשמעי את קולי.
הייתי רוצה שתדעי, במלוא הידיעה, שגם אני כמוך כואב על פרידתי מכם, שגם אני ייחלתי להיות לעולם לצידך. את זוכרת בתחילת הדרך שלנו, כשהכול עוד היה לנו חדש ומאיים, כמה התפללתי על כך? כמה פעמים העזנו להציץ לעתידנו ולעתיד ילדינו, לכתוב בשבילם את סיפור חיינו? אילו ידענו.
את הרי יודעת, החיים כפי שהם היום שונים כל כך מאלו שתכננו יחד, כשעוד היינו צעירים. וכך גם דרכי אלייך וזו שלך אליי. אני יודע שאת עושה הכול כדי לדבר ולהתייעץ איתי, ולשמוע אותי בתוכך, ואני רק מקווה ומייחל שיש מה שאכן ממלא אותך באופן כלשהו.
אני נזכר ברגעים קסומים שבהם הופעתי בחלומך, בחיוכך בעת היקיצה, בהמתנה שלך לעוד הזדמנות לפגישה כזו. לעוד רגע קל שאעלה בדמיונך כפי שהייתי באמת. אני נזכר גם בפעמים שהגחתי בזיכרונכם והתרפקתם עליי, צחקתם ושמחתם ממני ממש כאילו הייתי שם איתכם. כאילו מעולם לא חסרתי. אילו רק יכולתי להגיע יותר, לשמח ולהרגיע אתכם.
את מכירה אותי טוב מכולם. את יודעת כבר שנים לומר במקומי את המילים שהייתי אומר לו יכולתי. את יודעת, גם אם לא תמיד בבירור, לזהות את הדרך שניסינו לסלול יחד, שצעדנו בה – בבטחה, בהיסוס, אך תמיד ברצון להתמיד ולגדול עוד ועוד.
אני נמצא כעת בהיכל של מעלה, מתבונן בכם בכל עת שאני יכול. דואג לכם מלמעלה, מתפלל לשלומכם, שומע את קולכם, את צחוק הילדים ובכיים, את דמעותייך בלילות ונעימות קולך בימים. לא פעם אני מאזין לך, לליבך הדואב. מנסה להגיע אלייך, להעביר לך מרגוע וביטחון. לפעמים אני בוכה ומתעצב אתכם, לפעמים רוקד בשמחה שאין לה גבולות מלראותכם חיים וצוהלים.
מנסה להיות נוכח
עברו שלוש שנים וחצי מאז הגעתי לכאן. לו יכולתי לתאר לך, היית יודעת שאני מאושר. שלוש שנים וחצי אני מנסה בכל דרך להיות נוכח בעולמך, להיות איתך גם כשאת מרגישה שאינני. שלוש שנים וחצי שהן נצח, ויחד עם זאת אני מרגיש שרק אתמול עוד היינו יחד בשיחת עומק על עתידנו ועתיד ילדנו.
צפיתי בך בכאב נשברת, מבוהלת. מגלה שהעתיד שבנית בדמיונך לעולם לא יתממש, ויהפוך למחשבה כואבת ועצובה. ראיתי אותך בעיניים דומעות, מגלה עולם שהושלכת אליו ללא רצונך, ואוספת אליו בעדינות ובאומץ רב את ילדינו, בזה אחר זה.
ראיתי אותך נופלת, מתמוטטת, בקושי נושמת. הבטתי בדריכות ברגעים האלו וקיוויתי, ייחלתי שתמצאי בתוכך את הכוחות לזקוף ראש וליישר את גווך. התבוננתי בך מרחוק, התפללתי עלייך ועל ילדינו שתצליחו מבין השברים להפיק יהלומים. ולא טעיתי. לא עובר יום שאיני מתהלך בגאווה עצומה על מעשייך, על בחירותיך וצעדייך. אין יום שאני לא רווה נחת מילדיי האהובים על אומץ ליבם, תבונתם ובחירתם בדרך החיים, בלי להסכים לוויתורים ולקיצורים.
אהובה שלי, אשתי היקרה. אני רואה אותך, הולך איתך בתוך ליבך, יד ביד בכל מעשייך. היום, ביום הזיכרון, יושבים יחד איתי כאן בהיכל מליצי היושר של עם ישראל, שאר נופלי והרוגי עמנו. מתבוננים, בעיניים עצובות ובחיוך גדול. יחד איתם אני מרגיש שלם. לצפות בניצחון הרוח, באמונה הגדולה שלכם – כל אחד ואחד מכם. לו גם אתם כמונו הייתם מרגישים את החיבור העמוק בין השמיים לארץ, לו הייתם יכולים לחוש אפילו במעט את הגאווה הגדולה שאתם מסבים לכולנו בידיעה שלא מתנו לשווא; שלא שכחתם אותנו. אנחנו יודעים שהשארנו אחרינו את הטובים ביותר, שידעו להוקיר אותנו יותר משהעזנו לבקש.
אני רוצה לבקש ממך, יקרה שלי, בקשה קטנה. מסרי להוריי ואוהביי שלא יאבדו תקווה. מסרי להם שדרכם, גם אם היא נראית ארוכה ומלאת מכשולים, לבסוף תגיע אל היעד. אמרי להם שהכול עוד יתבהר ויסתדר, שמתוך החושך הזה עוד יגיע אור אחר. ושגם אנחנו מכאן מתפללים, שתקצר הדרך ובמהרה יבוא הגואל. מסרי שמלך מלכי המלכים צופה גם הוא, אוסף את הצער והכאב, מזיל דמעות, לא משיב שום תפילה ריקם ומשתוקק לעת רצון.
ואם תוכלי להעביר עוד מסר קטן לכל הנמצאים איתכם, התומכים בכם מאז לכתי. אין לי מילים שיביעו את הערכתי אליהם על שלא השאירו אותך לבדך.
ולכם ילדיי אהוביי, אני יודע שאתם יודעים שאמנם גופי איננו, ואמנם בצער גדול אין ביכולתי לחבק ולנשק אתכם, לרקוד ולשיר לכם, אבל דעו, אני צופה בכם, שומר עליכם ודואג. אני מוודא תמיד שאתם קרובים לבורא העולם. חשוב לי שתדעו שאצעד איתכם בכל דרך שתבחרו ואשמח בכם תמיד.
אנחנו נחים כאן, בשלום. זוכרים אִתכם, מזכירים אֵתכם לפני כיסא הכבוד, גאים בכם על פועלכם ומייחלים שלעד תדעו ותרגישו שאנחנו הולכים אִתכם. אני גאה בכם בכל רגע ורגע.
רזיאל.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
