אני אוהב מאוד את גלי צה"ל, ואף מקשיב לשידורי התחנה לא מעט. עבדתי בעבר גם בקול ישראל ואחר כך ככתב בגל"צ, והאמת, נקשרתי. אבל כל זה היה פעם, בתקופות אחרות. כלומר, כמו שהפמיניסטיות אומרות: אנחנו ב־2018, והגיע זמן לשנות.
אני זוכר, למשל, שרזי ברקאי החרים את איתמר בן גביר וברוך מרזל. מה זה החרים? לא העלה אותם לשידור, נקודה. אנשי חמאס כן, כהניסטים לא. ובעצם למה רק רזי? ולמה בעבר? כל התחנה עדיין מחרימה אותם, חוץ מאראל סג"ל. אבל סג"ל הוא כבר פאסה, כי התחנה כבר הקיאה אותו מקרבה. ולמה הקיאה? כי הוא לא משדר על אותו תדר. במונחי רדיו זה כמו ההבדלים בין AM ל־FM. בתחנה טוענים שהוא פרש כי לא נתנו לו לבקר את צה"ל, אבל הטענה הזו מציגה רק חלק מהתמונה, כי במשך שנים הסבירו לנו שמותר לבקר את צה"ל, אבל זה תמיד היה משמאל. כשהביקורת הגיעה מימין זה פתאום לא התאים לקו.
אז לנו, איך נאמר, נמאס. נמאס לנו שהפלטפורמה הרדיופונית החשובה הזאת לא מייצגת אותנו.
לצורך הבהרה, נחזור רגע לפמיניסטיות. הן סופרות ראשים: כמה נשים היו בכל פאנל? כמה שופטות יש בעליון? אז יאללה, בואו נספור גם. נספור את יומן הבוקר בגל"צ עם אפי טריגר ומיד אחר כך את "נכון להבוקר" עם ישי שנרב, שלכאורה אפשר להחשיב כ"אובייקטיביות", לא שמאל ולא ימין. דא עקא, שנרב אמנם גדל בהתנחלות בעומק השטח, אבל שום דבר מזה (לצערי) לא מורגש בשידור. אולי הוא צעיר מדי להפגנת אומץ דעתנית, ואולי הסיבה אחרת. בשורה התחתונה, כמו שאמרנו, זה לא שמאל ולא ימין.
נמשיך הלאה. שעתיים רזי ברקאי – שמאל; המילה האחרונה עם עירית לינור וקובי אריאלי – ימין; רינו צרור – לגמרי שמאל; יעל דן – שמאל פמיניסטי. אז עם מה נשארנו? ארבע שעות שמאל מול שעה אחת ימין. תגידו, זה נשמע לכם הגיוני באיזה אופן? זה נראה לכם משהו שאנחנו יכולים להמשיך לקבל לאורך ימים ושנים?
לי זה בעיקר נראה חוצפה. חוצפה לחשוב שזה עדיין נסבל. ולא רק שאראל סג"ל סולק מהתחנה (ראיתי אותו יושב לפני שידור בבית קפה מחוץ לתחנה, כי אין לו מקום מכובד לשבת בפנים ואין לו כוח לראות את האנשים שלא אומרים לו שלום במסדרון) – התחנה חזרה אחורה, כלומר המילה האחרונה חזרה לשעה 11, ובזה הגטו נסגר.
חברים, בעיניי סיפור גל"צ חמור מאין כמותו. העיוות הרב־דורי הזה חייב להיפסק, ומהר. הוא לא יכול להימשך עוד. נכון, ירון דקל העז וניסה לשנות, אבל זה ממש לא מספיק. ואין לנו כוח וזמן לחכות לשינויים או להמתין למפקד הבא, שאולי יחולל סוף־סוף מהפך. השינוי חייב להתבצע מיד.
מי קבע שרזי ברקאי צריך לשדר שעתיים ביום? זו גזירת גורל? מי קבע שרינו צרור ויעל דן יישארו שם לנצח? מה קרה? איך זה מייצג את האוכלוסייה בישראל? איך זה מייצג את "רצון המאזינים"? זו תחנה של אבא של מישהו ולא סיפרו לנו?
אני לא יודע מה צפוי בעתיד לגל"צ. אני כן יודע דבר אחד: ה"ליינאפ" של גלי צה"ל צריך להשתנות. והוא ישתנה. לא יודע איך. ואיך אני יודע? כי אנחנו לא מוכנים לקבל עוד את העיוות הזה, שנמשך שם כבר עשרות שנים. זה נגמר. הרי אנחנו כבר ב־2018.
