יוסי גדל בציונות הדתית. כל בני משפחתו, שלושה דורות לאחור, מצביעים למפלגות ימין. הוא למד בישיבה תיכונית ברמת הגולן, עשה שנת מכינה בשומרון, ובדרך השתתף בכל ההפגנות למען ארץ ישראל השלמה ונגד ויתורים ונסיגות. הוא מאמין עד עמקי נשמתו בכך שארץ ישראל שייכת לעם ישראל על פי תורת ישראל, ושחזרנו לכאן מהגולה כדי להלך בחברון, בגב ההר ובעמק דותן לא פחות ואולי אף יותר מאשר בתל־אביב וברמת־גן. יוסי מחנך את ילדיו לשמרנות דתית ותרבותית, כי לדעתו כך תמשיך שרשרת הדורות של העם היהודי. הוא משוכנע שהשמאל טועה, תומך בהמשך כהונתו של נתניהו כל עוד אפשר, ומקווה שגם אחריו יימשך שלטון הימין באמצעות מישהו אחר, אולי נפתלי בנט.
ברק גדל בגבעתיים. כל בני משפחתו, שלושה דורות לאחור, מצביעים למפלגות שמאל. הוא למד בתיכון עירוני, התגייס ליחידת מודיעין מובחרת וסביבו תמיד היו חבר'ה כמוהו – חילונים, בני המעמד הבינוני־גבוה, שמאמינים שהבעיה המרכזית של מדינת ישראל היא הכיבוש. ברק אף היה חבר בנוער שלום עכשיו. הוא לא מאוד פעיל פוליטית, אבל מאמין בכל ליבו שישראל צריכה לסגת מרוב שטחי יהודה ושומרון ולתת לפלסטינים להקים שם מדינה כרצונם. ברק חושב שההתנחלויות הן אסון למדינה, ושביבי הוא אסון לציונות. הוא אוהב מאוד את המדינה שלו מאוד אבל חושב שכבר שנים לא מעטות היא צועדת בנתיב רע ומר, שסופו מי ישורנו.
***
אחמד נולד בכפר ערבי־ישראלי בצפון. הוא מחובר מאוד לזהותו הערבית, וחושב שהערבים הם מיעוט מקופח בישראל. יש לו בטן מלאה על התנהלות הממשלה, שלדעתו לא עושה מספיק למען אזרחיה הערבים, ומשאירה אותם מאחור עם פחות תקציבים ותוכניות מתאר לבנייה חדשה, ובאופן כללי פחות, בכל תחומי החיים האזרחיים. לאחמד יש קרובי משפחה בג'נין, ומצבם כואב לו. לעיתים קרובות, קרובות מדי לטעמו, הוא לא יכול לנסוע לבקר אותם בשל עוצר, ואין לו ספק שמדינת ישראל עושה עוול לפלסטינים, שהוא רואה בהם את בני עמו.
תמר מגיעה ממשפחה מזרחית מסורתית, ולאחר שהתחתנה עם חבר ילדות שניהם התחזקו ועברו לגור בשכונה דתית על גבול החרדית. האמונה שלה, לדבריה, פשוטה ובסיסית, ודווקא לכן מוצקה ואיתנה בלי שום פקפוק. תמר בטוחה שארץ ישראל שייכת ליהודים בלבד, ורואה בערבים בכלל ובערביי ישראל בפרט בעיה קשה, פצצת זמן מסוכנת. ששת ילדיה מחונכים במוסדות חינוך של ש"ס, ושם וגם בבית מוחדרים בהם ערכי אהבת ישראל וארץ ישראל. על קשרים חברתיים עם ערבים אין מה לדבר. מחוץ לתחום לחלוטין.
***
נדב הוא עיתונאי בעיתון דתי־לאומי. יש לו גם פינה ברדיו גלי ישראל והוא נחשב לחבר בברנז'ת הימין העולה והפורחת. דעותיו הנחרצות בעד פינוי חאן אל־אחמר, עונש מוות למחבלים וממשלת ימין מלא־מלא מתחרות בחדותן רק בדעותיו נגד ממשלת שמאל, איסור תפילת יהודים בהר הבית ורמזים על ויתורים טריטוריאליים. בטוויטר הוא מתכסח עם עיתונאי שמאל על ימין ועל שמאל, ואפילו קצת נהנה מזה.
ניר הוא עיתונאי בעיתון שמאל. מדי פעם הוא מוזמן לשטוח את פרשנותו בכלי תקשורת נוספים המשתייכים למחנה שהוא מעדיף לכנות "מחנה השלום", והוא נחשב לאחד המוחות המבריקים שיכולים לנצח כל מתחרה ימני שרק יעז לעמוד מולו. הוא צולף בפייסבוק, עוקץ בטוויטר, ואהוד במיוחד על אנשי "רק לא ביבי" בזכות יכולותיו להוציא מהכלים את הביביסטים ודומיהם.
***
יוסי וברק משרתים יחד במוסד. בשבועיים האחרונים הם ביצעו יחד כמה משימות שעוררו הדים בעולם, ושמטרתן אחת – להבטיח את שלומה וביטחונה של מדינת ישראל. הם יודעים שיש ביניהם חילוקי דעות, אבל במשימות האלה שניהם פעלו כגוף אחד ומוח אחד למען מטרה משותפת, המדינה שלהם.
ד"ר אחמד וד"ר תמר עובדים יחד בבית החולים. שניהם עברו שנה קשה מאוד, פיזית ומנטלית, במחלקת הקורונה. הם מדברים ביניהם בהפסקות המעטות, כשאפשר לצאת לכמה רגעים מחליפות המגן המסורבלות. שניהם נשמו לרווחה כשחולה קשה הצליח להתגבר על הנגיף, להחלים ולחזור למשפחתו, ושניהם הזילו דמעה כשאיש מבוגר, ניצול שואה, נפטר במחלקה בלי שקרוביו היו יכולים להיות לידו ברגעיו האחרונים. שניהם מאושרים בימים אלה בגלל ההודעה שקיבלו על סגירת מחלקת הקורונה והחזרה לשגרת בית החולים כפי שהכירו עד לפני שנה.
נדב וניר לא מסכימים כמעט על דבר. הם אפילו השתתפו בכמה שרשורי טוויטר שבהם עלבו זה בזה. אבל לפני כמה חודשים הם נפגשו בתור לחיסון הראשון לקורונה. שלושה שבועות אחר כך קיבלו יחד את החיסון השני. הם אפילו לא ידעו שהם שכנים, ולפתע גילו ששניהם חולקים לא מעט דברים משותפים כמו האמונה במדע, הכעס על פייק ניוז והרצון לתקן עולם באמצעות כתיבתם. ברגע שהכירו פנים מול פנים, חדלו העקיצות וההתייחסויות האישיות העולבות ברשת. זה פשוט קרה אוטומטית.
***
כל כך הרבה שבטים, כל כך הרבה מחלוקות, כל כך הרבה סיבות למריבות. החברה הישראלית היא חוסר הסכמה אחד גדול. אבל האמת היא שמתחת לשכבות הריב והמדון יש בינינו, בין כולנו, כל כך הרבה מהמשותף. צריך רק למצוא אותו, להאמין בו, לטפח אותו ולפעול לפיו. לא תמיד זה יהיה קל, אבל מדינת ישראל תרוויח בגדול. זה לא משהו שכולנו – באמת כולנו – מעוניינים בו? חג עצמאות שמח!
