פאוזי נימר היה חלום בלהות עבור ישראל: ערבי-ישראלי, תושב עכו, נשוי ליהודייה עם שני ילדים, חיוך כובש, כריזמה מתפרצת, וארכי-מחבל שעמד בראש חוליה קטלנית שהטילה אימה על המדינה בסוף שנות השישים.
נימר, גיבור בעיני הפלסטינים עד היום, חי חיים כפולים. הוא שיקר לישראלים, פעל בסתר לבצע פעולות טרור קטלניות, ועמד בראש חוליית מחבלים מעכו שרצחה שלושה יהודים. אחד מהם היה ויקטור גואטה, ישיש בן 84 שהגיע לשוק הפירות והירקות. החוליה של נימר הטמינה מטען חבלה מתחת למשאית תפוחים. גואטה נרצח בפיגוע, עשרות אנשים נפצעו. הפיגוע הימם את מדינת ישראל. אש"ף מהרו לקחת אחריות ולהכריז על המהלומה שפגעה באויב הציוני ועל כך שכל "החיילים האמיצים של 'ארגון השחרור' חזרו בשלום לבסיסם". אותם "חיילים האמיצים" שרצחו זקן בן 84 והשאירו אחריהם זקנים ונשים קטועי גפיים, לא חזרו לאף בסיס אלא לבתיהם בעיר העתיקה בעכו. הם גם רצחו את רחל ברסלר וחיים מניקוביץ, תושבי חיפה, כאשר הצמידו מטעני חבלה בבתיהם. החוליה הטמינה פצצות ומטעני חבלה באזור חיפה וגרמה באותן שנים לבהלה גדולה. מאות אנשים התנדבו לסייר ולבצע פטרולי שמירות, ביניהם גם ראש עיריית חיפה דאז, משה פלימן, כדי לגלות מטעני חבלה וחפצים חשודים.
פאוזי נימר וחבורתו ביצעו פיגועים רבים בתשתיות ישראליות. ברכבות, גשרים, צינורי נפט ובתי זיקוק: בסך הכול 22 פיגועים באזור חיפה וחדרה. הם נתפסו במקרה בשנת 1969 כאשר משלוח נשק ומטעני חבלה שהיה אמור להגיע לידי המחבלים מעכו נתפס על ידי חיל הים. מאסרי עולם נגזרו על חוליית המחבלים. על פאוזי נימר, ראש החוליה והמבוגר שבהם, נגזרו 27 מאסרי עולם, יותר מ-700 שנה בכלא.
אבל נימר וחבריו לא מלאו את כל שנותיהם בכלא הישראלי. 16 שנים לאחר מכן, הם יצאו לחופשי בעסקת ג'יבריל. פאוזי נימר הפך לגיבור האומה הערבית. המחבל שהטיל את חיתתו על החברה הישראלית השתחרר והפך לבכיר באש"ף. יאסר ערפאת אהב אותו מאוד והתמונות המשותפות של השניים מעידות על קרבה גדולה. אשתו היהודייה של נימר עזבה אותו וחזרה בתשובה. נימר התחתן בשנית עם המחבלת פטימה ברנאווי שישבה בכלא על הטמנת מטען חבלה בבית קולנוע בירושלים. גם היא הפכה לבכירה באש"ף ומקורבת מאוד ליאסר ערפאת. השניים חזרו להתגורר בעזה אחרי הסכמי אוסלו. פאוזי נימר מת בעזה בשנת 2013. משפחתו ביקשה שיקבר בעיר הולדתו – עכו. הרשויות בישראל סרבו.
כמנהגה בקודש של ההנהגה הפוליטית הערבית בישראל, מותו של פאוזי נימר הוציא מהם דברי הספד, שבח והערכה למחבל שידיו טבולות בדם אזרחים יהודים. מפלגת בל"ד הזמינה את הציבור לטקס בעכו לזכרו של נימר לכבודם של שאר חברי החוליה. בטקס השתתפו עשרות ערבים ישראלים והוא נפתח בדקת דומיה לזכר המחבלים ופועלם.
המפלגות הערביות פרסמו הספדים על "לוחם החופש", כפי שנכתב באתר מפלגת חד"ש. ביוגרפיות קצרות על נימר כאיש רב פעלים בשירות הארגון לשחרור פלסטין הופצו ברשתות. הייחודיות שלו, כך הוסבר בחד"ש, הייתה לא רק בפעולות הנועזות ו"האיכותיות", המיוחדות וההרסניות אלא בעובדה שהוא הקים את קבוצת הגרילה הראשונה מתוך "השטחים הכבושים של 48". בבל"ד הביעו את כאבם ואבלם על לכתו של "הלוחם הפלסטיני הגדול, בן העיר עכו". שתי המפלגות פרסמו שאפשר יהיה לבוא ולהביע תנחומים במסגד אל ג'זאר בעכו. המפלגות הערביות נמנעו מלכתוב על היהודים שרצח הלוחם הפלסטיני הגדול.
באחד הפוסטים שפרסמה מפלגת בל"ד על החוליה של נימר נכתב אודות אחד משותפיו מעכו, מוחמד חוסיין גריפאת, שהיה חייל צה"ל ומסתובב במדים, למרות שהיו מבזים אותו על כך. אבל אף אחד לא ידע על פועלו החבלני בסתר. בבל"ד התפעלו ממסירות הנפש של אותו מחבל ששירת בצה"ל ולמעשה שירת בארגוני הטרור. הרמייה וההונאה של חבורת פאוזי אל-נימר הן סמל לתחכום ונועזות בעיני המפלגות הערביות.
גם מפלגת רע"מ הלכה להביע תנחומים למשפחתו של פאוזי נימר בעכו, וביניהם גם יו"ר המפלגה, מנסור עבאס, היה שם. משלחת מטעם התנועה האסלאמית, ביניהם חברי כנסת של רע"מ, הגיעו לעכו לנחם את משפחת המחבל. איבראהים סרסור, אז יו"ר המפלגה, עבד אל מאלכ דהאמשה, ומנסור עבאס, כאמור, התלוו לאימאם מסגד אל ג'זאר השייח סאמיר אסי והתייצבו לצד אחיו של פאוזי נימר והביעו את כאבם וצערם על מותו של המחבל.
מנסור עבאס מצולם באותו ביקור של התנועה האסלאמית, יושב לידו של איבראהים סרסור ובתמונה נוספת הם הוא מצולם עם בני משפחתו של פאוזי נימר. בתקשורת הערבית דווח כי הביקור אצל משפחת נימר היה חלק מביקורי אסירים ובני משפחותיהם.
שנה לאחר מכן הגיע לאזכרתו של המחבל מעכו מי שמשמש היום כמספר 2 של מנסור עבאס, מאזן גנאים, שנשא דברי שבח ל"שאהיד" פאוזי נימר ולאסירים אחרים. גנאים הגיע לאזכרה בכובעו כראש עיריית סכנין. באזכרה עמדו דום לזכרו של המחבל שהטיל את חיתתו על ערי הצפון בישראל. גנאים הצדיע לאסירים המשוחררים ואמר כי "אין קו ירוק", ואין ערבים שבפנים וערבים שבחוץ, כולנו עם פלסטיני אחד.
מנסור עבאס הכחיש כל קשר לחיבוקי מחבלים. בריאיון לעמית סגל אמר כי "לשים אותי במשבצת של תומך טרור או מחבק מחבלים – זה לא היה אף פעם. מי שפרסם שביקרתי בבית הכלא ונפגשתי עם מחבלים וחיבקתי אותם – זה לא היה ולא נברא. אני מקדם אג'נדה אזרחית, יש לי חזון של שלום, ביטחון הדדי לשני העמים, סובלנות ושותפות בין שני העמים".
מנסור עבאס לא ביקר את פאוזי אל-נימר עצמו ולא התחבק איתו, אבל הוא בהחלט היה במשלחת מטעם מפלגתו שלו שנתנה את מלא הכבוד למחבל עם דם על הידיים. גם מספר 2 שלו הרעיף שבחים על טרוריסט מורשע ועמד דום לזכרו. משום מה הוא לא מוצא צורך להסביר לציבור היהודי מה בדיוק הוא עשה שם באותם ביקורי מחבלים ובני משפחותיהם. עם כל הכבוד לנאומו המתון המושיט יד לשיתופי פעולה, אפשר וראוי לשמוע ממנו הסבר על יחסו למחבלים פלסטינים שפעלו להחריב את מדינת ישראל. משום שהוא היה נוכח וחלק מאירועים כאלו.
ראוי שגם מפלגות הימין הבונות על שיתוף פעולה עם התנועה האסלאמית ישאלו את עבאס וגנאים וחבריהם למפלגה: מה בדיוק עשיתם שם באזכרות לזכרו של פאוזי נימר? מדוע הלכתם לתת כבוד לאיש טרור פלסטיני שפגע ביהודים חפים מפשע?
