התוכנית שפרסם בשבוע שעבר שירות התעסוקה, להגבלת דמי האבטלה והפחתתם מחודש יולי, מדגימה את משמעות הביטוי "מעט מדי ומאוחר מדי". מדינת ישראל לא הייתה ערוכה לפרוץ מגפת הקורונה. ספק אם הייתה יכולה בכלל להיערך לאירוע בסדר גודל עולמי כזה. אך גם בחלוף שנה מפרוץ המגפה, נדמה שההתמודדות עם ההשלכות הכלכליות של הקורונה מתנהלת כאילו שום לקח עוד לא נלמד.
רשת הביטחון האוטומטית של החל"ת, שהייתה אולי רעיון טוב בחודשים הראשונים של המשבר, כאשר האירוע כולו היה לוט בערפל, הייתה צריכה מזמן להתחלף במנגנון חכם יותר. מנגנון כזה היה אמור להבדיל, למשל, בין ענפים שחזרו לפעילות כמעט רגילה, לענפים שחזרתם לשגרה מורכבת ואיטית (תרבות, תיירות פנים, מסעדנות וכדומה) וכן לכאלה שלמרבה הצער עדיין נתונים בעיצומו של המשבר (תעופה, למשל). היה עליו להבדיל בין עובדים בגיל שהיכולת הטכנית והמנטלית לעבור בו הסבה מקצועית עודנה גבוהה, ובין עובדים בגיל שמהלכים כאלו קשים פי כמה, לתת מענה נפרד לכל קבוצה וענף, ולספק פתרונות שכבר היום היו מחזירים לעבודה עוד רבבות מובטלים אם לא למעלה מכך. העובדה שרק ביולי יוגבלו דמי האבטלה ויופחתו נובעת מתיקוני החקיקה ומהתחייבות שר האוצר, אך היא תביא לאובדן חודשיים יקרים, מאי ויוני, שהיה אפשר להחזיר בהם עובדים רבים למקומות עבודתם.
כלכלת האבטלה שהתפתחה במדינת ישראל בשנה האחרונה היא בועה שתתפוצץ על ראש כולנו אם לא תטופל מהר וחכם. היצמדות למודלים ישנים ולא רלוונטיים תביא את ישראל למשבר כלכלי שני בעקבות משבר הקורונה, והשיקום ממנו יהיה קשה וכואב.
הגוש לשינוי תודעה
לפני קצת למעלה משני עשורים חיבר עורך מקור ראשון דהיום וראש מחלקת החדשות של ערוץ 7 דאז, חגי סגל, חוברת קטנת כמות ורבת איכות שזכתה לשם "מונכון". זה היה הניסיון הימני הרציני הראשון להתמודד עם נטייתה של התקשורת הישראלית להחדיר תפיסת עולם באמצעות השימוש במילים. לדוגמה, סגל הסב את תשומת הלב לכך שהכינוי "תהליך השלום" לשיחות אוסלו אינו תיאור עובדתי אלא תעמולה שמאלנית. הוא גם היטיב להסביר את הגיחוך שבהצמדת המונח "הגדה המערבית" לחבלי יהודה ושומרון, ערש צמיחתו של עם ישראל.
כמה מתיקוני הלשון שהציע ה"מונכון" ההוא נחלו הצלחה, אחרים פחות; אך במנהגה של התקשורת להשתמש בשפה ככלי תעמולה לא חל שינוי. וכך, כדי להסוות את העובדה שכמחצית מחברי הכנסת זנחו כל אידיאולוגיה לטובת פסילתו האישית של בנימין נתניהו קיבלנו את מקבץ הביטויים "מחנה השינוי", "גוש השינוי" ו"ממשלת שינוי".
למען הדיוק יש לומר "מחנה רק לא ביבי", "גוש רק לא ביבי", ו"ממשלה בראשות יהיה מי שיהיה, רק לא בנימין נתניהו". שינוי המונחים אינו עניין של נוחות אלא מהלך שיווקי מתוחכם שאסור לאמצו. מותר להתעקש על ממשלה בראשות נתניהו או להתנגד לכך בכל לב, אך אסור לקבל את הניסיון להנדס לנו את התודעה באמצעות שימוש בשפה בדרכי עורמה.
