קל מאוד היה לקפוץ על העגלה הפופוליסטית בהזדהות עם המקרה הטראגי של איציק סעידיאין, נכה צה"ל, שהצית את עצמו ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. האכזבה הגדולה מעצמנו על כך שהפקרנו לוחם גיבור שיצא לקרב ונפצע פציעה אנושה בנפשו, מעוררת אצל כולנו הזדהות צודקת בקרב אבוד מראש של החייל הקטן מול האגף האימתני של משרד הביטחון. כולם הזדעזעו, החל מהנשיא דרך ראש הממשלה ועד שר הביטחון, שהיה הראשון להציע פעולה של ממש ומינה את מי שהפך לסמל של גבורה, נחישות ורוח קרב לא רק בשדה הקרב כי אם בקרב על החיים, זיו שילון.
זיו הוא האיש הנכון במקום הנכון שמקבל את ההזדמנות לנסות לשנות את המצב. האם הוא יצליח? ספק רב. הגוף הזה שנקרא משרד הביטחון הוא גוף חזק מאוד, מהחזקים במשק אחרי משרד החינוך על כלל נציגויות העובדים שבו. כדי לשנות תפיסת עולם צריך לעבור גם דרך הבירוקרטיה, והיא, תתפלאו, נחושה יותר מכל ארגון שישראל עמדה מולו. הצרה הגדולה ביותר היא זו שנמצאת דווקא בחצר האחורית שלנו, אבל שילון הוא לוחם אמיתי ואם ידע להבין את מהות המשימה הוא גם יכול להצליח בה.
הקרב האמיתי הוא לא להכריז על שינויים, כיוון שגם אם יהיו כאלה – ספק אם יצאו אל הפועל, גם בגלל הבירוקרטיה, כאמור, אבל גם בגלל הפוליטיקה. לא כל כך בקלות תינתן לגנץ הזכות לקטוף את פירות ההצלחה של הנושא שנתמך על ידי הציבור והתקשורת. הדבר העיקרי שיעמוד בדרכו הוא המחיר, שייתכן שיהיה כבד מאוד, ואז לא בטוח שמשלם המיסים ישמח לעשות את השינוי הרצוי במערכת המסואבת שנקראת אגף השיקום.
לזיו שילון יש שתי משימות בתפקידו החדש. הראשונה שבהן היא להציב מראה אמיתית על המציאות של הנכה מול אגף השיקום. הוא אדם אינטליגנט בצורה מופלאה ואם ידע לנתק את הפוליטיקה ולהשתמש בראש וברגש, אנחנו נראה בקרוב שינוי של כל מה שרקוב באגף הזה. מצד שני, אני לא הייתי ממהר לראות זיקוקים באוויר ומהפכה של ממש. האלוף אייל בן־ראובן כבר עשה את העבודה וטוב יעשה שילון אם הפגישה הראשונה שלו תהיה איתו, שראה בדיוק את המצב ותיאר אותו בצורה הכי טובה.
לפי בן־ראובן, האגף בעיקר נאבק בנכים במקום לסייע להם. הוא פוגע בזכויות הבסיסיות ביותר של נכי צה״ל, בטיפול הרפואי שהם צריכים לקבל (אלו שבכל זאת מטופלים, מקבלים טיפול לקוי ביותר), האגף, ממשיך בן־ראובן לתאר, מונע טיפול בנכים, משפיל אותם, נוהג בחוסר שקיפות, סחבת מיותרת והכי גרוע – מתנהג רשלנות של ממש. הכול נכתב כבר על ידי בן־ראובן, וכל מה שנדרש כעת הוא אומץ ותקציב עצום כדי לתקן את המחדל הזה שמבקרי מדינה תיארו לא פחות טוב מבן־ראובן. הדרך לשם מתחילה באיציק הגיבור, תעבור דרך זיו הגיבור ולבסוף, אולי אחת ולתמיד, תפתור את הבעיה העמוקה הזו.
לאחר קבלת ההחלטה כתב גנץ כי "נכי צה"ל ומערכות הביטחון הקריבו את היקר מכל תחת שירות המדינה ואנו מחויבים להעניק להם את הטיפול הטוב ביותר. בנושא זה קיים קונצנזוס 'מקיר לקיר' בממשלה ובכנסת, ולכן ניתן לקדם את הנושאים במידי, בהסכמה וללא תנאים תוך הקצאת המשאבים הנדרשים". בכוונתו לדרוש העברה מידית של תקציב בסך 30 מיליון שקלים לטובת בתי הלוחם, וכן לקדם את עיגון זכויות הנכים בחקיקה.
