אם יש דבר שחששנו ממנו יותר מכול עם הופעת מגפת הקורונה, הרי זה שבבוקר אחרי שתלך, נחזור לאותו מקום בדיוק. תלמידי ישראל חזרו הבוקר אל בתי הספר ומוסדות החינוך במתכונת לימודים מלאה, והתמימים שאולי חשבו שיש סיכוי שבמשרד החינוך ינסו לשנות ולפתח את המערכת ולהתאים אותה לשנת 2021 ולצרכיהם האמיתיים של תלמידי ישראל, התבדו.
תחת שר החינוך יואב גלנט, שנדמה והוא השר הכושל ביותר שידעה מערכת החינוך, נראה שהמשרד נלחם בעיקר בהמלצות גורמי בריאות הציבור שניסו למנוע את התפשטות התחלואה. מתברר שכמה שגלנט היה חזק במאבק במשרד הבריאות, כך הוא חלש במלחמה מבית, לשינוי המשרד שהוא יותיר לבאים אחריו.
חודשים ארוכים היו לו להכין רפורמות ומהלכים סוערים שישדרגו את מערכת החינוך המנוונת, זו שנשלטת בידי ארגוני העובדים שרואים באנשי החינוך כעובדי הוראה ונלחמים על זכויותיהם ותנאי עבודתם יותר מאשר נלחמים על עתיד ילדינו.
והנה קמנו הבוקר ודבר לא השתנה: אין תוכניות לצמצום הפערים אליהם נקלעו תלמידי ישראל בחודשי הקורונה הארוכים, אין שינוי במבנה הכיתות שלעיתים קרובות עמוסות עד אפס מקום.
תלמידי מערכת החינוך, הילדים שלנו, חזרו אל מערכת שנתפסת כלא רלוונטית וככזו שלא מכינה אותם לחיים במאה ה-21. אבל העיקר שארגוני המורים ניצחו ועובדי ההוראה לא יצטרכו לעשות בייביסיטר על הילדים שלנו גם ביולי-אוגוסט ולהחזיר לילדים מעט מימי הלימוד שאיבדו.
אם הייתה נקודת אור אחת בכל משבר הקורונה במערכת החינוך, אולי אלו כיתות הקפסולות הקטנות שהכריחו את הצוותים בבתי הספר ללמד בהרכב מצומצם, שבו המורים רואים את התלמידים באמת. אך גם זה היה לתקופות קצרות למדי, רק כאשר לא היה סגר או התלמידים לא היו בבידוד לאחר שנחשפו לחולה מאומת.
גלנט היה יכול לנצל את ימי המגפה גם לביטול הלימודים בימי שישי, מהלך שכבר הוכיח את עצמו והיה מאפשר לקצר בתמורה 30 ימים מלוח החופשים של החגים או החופש הגדול בבתי הספר שמתעקשים עדיין לציין את אסרו חג.
כך גם במשרד החינוך היו יכולים לחשב מחדש את כל הצורך בבחינות הבגרות בסוף התיכון והדרך שבה הן נעשות. יעידו אנשי החינוך וההוראה בתיכונים עד כמה ענפה היא תעשיית ההעתקות שרבים מאנשי המערכת שותפים לה אקטיבית מתוך הבנה כי הבגרות לא באמת אפקטיבית ורק מביאה ליצירת חסמים לתלמידים בשערי האקדמיה.
במשרד החינוך, כמו במשרדי ממשלה נוספים, מתמודדים בימים אלו עם אווירת סוף קורס. כינון הממשלה הבאה, לו רק יסכימו הפוליטיקאים על הקמתה, מבטיח סבב חלוקת תיקים חדש ולשרים החדשים שייכנסו למשרדי החינוך, התרבות, הסביבה וכל השאר ייקח זמן עד שילמדו את המערכת ויוכלו להעמיד קריאת כיוון משלהם. בתקופת הביניים הזאת יכולים השרים המכהנים כעת לנצל את הזמן להשתבללות ולמאבק על התפקיד המיניסטריאלי הבא ולחלופין יכולים להעמיק את השליטה והעשייה בתחומי משרדם ולקבוע עובדות בשטח.
הגם שהתקווה שהנהגת משרד החינוך הנוכחית תצליח לעשות שינוי ולהוביל את המהפכה הנדרשת היא לא גבוהה במיוחד, הם היחידים שיוכלו לעשות זאת כעת. הגה ההנהגה והשלטון בידיהם וגם אם ניווטו עד כה את הספינה בלי שהגיעו ליעד כלשהו, עדיין אפשר לפתוח שוב מפות, לכוון את המצפן ולחשב מסלול מחדש.
