נקודת המוצא של יאיר שרקי במאמרו היא שגם בבחירות הרביעיות לא הייתה הכרעה. הבעיה היא שכמו רבים אחרים הוא מסתכל רק בעיניים של הפוליטיקאים ולא של ערכים ורצון העם – שם הייתה הכרעה ברורה לימין.
השיח אינו צריך להיות כן ביבי, לא ביבי, אלא שיח של דרך ותפיסת עולם. תפיסה זו של פרסונות הולידה את החטא הקדמון – הממשלה הפריטטית – וכש-17 מנדטים מקבלים כוח כמו 50 מנדטים זו מציאות מעוותת והרס הדמוקרטיה. זהו אלתור פוליטי כדי להוריד פוליטיקאים עם דרישות הזויות מהעץ גם במחיר מכירת ערכים ודרך. אנו חייבים לשנות את התפיסה והשיח ולכן אסור לחזור על אותה טעות פעמיים.
מציאות של ראש ממשלה שקיבל רק שבעה מנדטים היא פשוט לא אמיתית, ולא סתם היא לא התרחשה עד כה בימי הכנסת: זה גם לא רצון העם וגם לא יעבוד. הרי כל מי שמכיר את עבודת הממשלה והכנסת יודע שממשלה שבראשה יעמוד אדם עם רמת אמון נמוכה וכוח פוליטי קטן לא תצליח לקום בבוקר בלי מריבות. למרות חיוכים ותמונות של אחדות גם הישיבה של שקד ומרענאה יחד לא תצליח לקדם כלום לטובת המדינה. שוב יקומו כל בוקר אזרחי ישראל להורדות ידיים ותדרוכים מלוכלכים בתקשורת. ממשלת השיתוק הזו אולי תועיל לאדם אחד להגשים חלום אישי אבל היא רעה לציבור. רעה מאוד.
שרקי דרש מהימין פשרות כדי שהשמאל לא ירגיש רע במדינה. אבל המציאות היא שיש המון פשרות, הרי על רוב הסוגיות בתחומי הרווחה והכלכלה, החברה והתחבורה הצדדים מסכימים. השמאל והימין רוצים לבנות ולקדם את מדינת ישראל. נקודות המחלוקת הן בסוגיות מהות בהן כל פשרה היא נסיגה, כל ויתור הוא סכנה אמיתית למדינה היהודית.
הסוגיות המדוברות נוגעות כמובן בהתיישבות, בתיקון מערכת המשפט ובתחומים נוספים. הנגב ייכבש על ידי הערבים, שטחי C יהפכו למדינה פלסטינית דה פקטו, בית המשפט ימשיך לקבוע עובדות שמאל בשטח. בנושאים אלו אין באמת יכולת להרים ידיים. במאבק על הזהות אין לא לביבי ולא לאף פוליטיקאי זכות לוותר על מהות ערכינו.
בואו נפוצץ פה איזה בלון בנושא דת ומדינה. היחידים שמתנהלים פה כמו פיל בחנות חרסינה אלו גורמי שמאל חילונים קיצוניים שפעם אחר פעם מקעקעים את זהותה היהודית של המדינה. קחו לדוגמה את חוקי הפונדקאות, הורה 1 והורה 2, ועוד פסיקות בית המשפט בנושאי גיור, כשרות ומשפחה שמאלצות את שומרי המסורת בכנסת לעמוד על המשמר. שמירה על הסטטוס קוו היא לא פריזמה צרה של בית שמאי, אלא אינטרס לאומי לו שותפים רבים מחברי הכנסת על מנת לשמור על ה"ביחד" המיוחד שלנו פה במדינה. כבר שנים שלא הייתה פה שום חקיקה אקטיבית חרדית שכופה משהו על מישהו, כי יש הרבה יותר הקשבה והבנה מצד השמרנים מאשר מהצד הליברלי־קיצוני.
אדם אחד לא הוזכר במאמרו של שרקי והוא גדעון סער. האופציות שלו היו או ממשלת לפיד־ביבי או ממשלת שמאל עם בנט, אבל את הפתרון האמיתי והפשוט שמהווה שיקוף של רצון רוב העם הוא פשוט לא כתב. לערכי הימין יש רוב בעם, ואם יגלו הפוליטיקאים אחריות, יתעלו מעל יריבויות אישיות ויהיו נאמנים לערכיהם יכולה לקום פה ממשלת ימין. מאריה דרעי ועד זאב אלקין וגדעון סער, משרן השכל ועד מתן כהנא וסמוטריץ'. לכולם יש חיבור ערכי.
ממשלה לאומית־ימנית אמיתית תדאג גם לשמאלנים במדינה, תייצר פה ממשלה דמוקרטית שתוכל לעבוד למען האזרח הפשוט ולא תהיה עסוקה במלחמות פנימיות כל היום. זו היציבות הנדרשת שלא תוביל אותנו לבחירות חמישיות. זה מה שהעם כל כך מחכה לו.
על דבר אחד אני מסכים עם שרקי: הגיע הזמן לפחות קיטוב ומריבות, ויותר אחדות והקשבה. הדבר הזה לא יגיע דרך תרגילים פוליטיים והקמת ממשלות מוזרות שישימו את כל הערכים בצד כדי לחבר כמה פוליטיקאים, אלא מקיום רצון העם.
האחדות האמיתית איננה נובעת מטשטוש עמדות, אלא מההבנה שרב המשותף על המפריד ויש לכבד כל אחד את עמדתו של השני תוך יישום עמדות הרוב ברגישות והקשבה ומתוך נאמנות לדרך. ממשלת ימין לאומית יכולה להחזיר את היציבות והאחווה בינינו. בידינו הדבר.
יהודה ולד הוא מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית
