שעה לפני התדרוך שקיים אתמול (א') מנכ"ל משרד הביטחון, אלוף במיל' אמיר אשל, עלתה בקרב הכתבים הצבאיים השאלה האם משרדו יעמוד מול המתקפה הקשה שחווים אנשי האגף לשיקום נכים, או שמא ייקח אחריות בצורה מכובדת וראויה. אחריות שתיתן מענה של ממש לשאלות הכל־כך קשות שעולות בעקבות המקרה הטרגי של איציק סעידיאן. התשובה לא איחרה לבוא, מורכבת משני הנושאים גם יחד.
משרד הביטחון לא תדרך את העיתונאים "מתחת לשולחן" לגבי הסיפור של סעידיאן. לכולם ברור כי השאלה האם הוא צודק או טועה בטענות שלו, אינה רלוונטית. אם אדם מגיע למצב שהוא מבקש לסיים את חייו בצורה כל כך קשה, אזי המערכת נכשלה. בראשונה – כי לא זיהתה את מצוקתו, ובשנייה – כי הביאה אותו למצב הזה.
אשל לא העלה במהלך התדרוך את הצד השני של הסיפור הזה. לזכותו ולזכות אנשי האגף ייאמר כי הם אינם בורחים מאחריות, ועל כך צריך לומר מילה טובה.
אבל אז הגיע החלק השני של התדרוך, כאן נכנס לתמונה אמיר אשל האינטליגנט, המנוסה, טייס־הקרב שיודע לתמרן היטב תחת לחץ, האיש שהביא לכאן את מטוס הקרב הטוב ביותר בעולם, שהיה שנוי במחלוקת רגע לפני שנחת פה. אשל, האיש שנשלח להסביר את הבאת החמקן ארצה ולהשקיט את הסערה סביבו, זרק אתמול בלון לאוויר מבלי לקחת עליו אחריות.
בליבת הרפורמה שאשל הציג אין הפרדה בין נכים שנפצעו במהלך שירותם, איציק למשל, לבין נכים שנפצעו במהלך תקופת השירות אבל לא בזמן שהיו בתפקיד. נכון להיום, לוחם שנפצע בקרב מטופל על ידי אותו אגף כמו חייל שיצא לחופשה בסוף השבוע ונפגע מרכב בעת שרכב על קורקינט בדרך לסבתא. רבים יאמרו שאין צדק בדרך הזו, מעטים יעזו באמת לגעת בגחל הבוער הזה.
גם אשל המנוסה, המפוכח, שמודע לכך, נזהר מלהביע עמדה ולומר מה דעתו. בתדרוך לקח חלק גם זיו שילון שנבחר על ידי שר הביטחון, בני גנץ, לעמוד בראש הוועדה להבאת המלצות לטיפול באגף השיקום. זיו לא הביע דעה אבל הקשיב לכל מילה. אשל עבד על התודעה של כולם בתדרוך הזה. על שילון שהבין שזה הסיפור, ועל התקשורת שרצה לפמפם את הרעיון הגרנדיוזי הזה מבלי שהמנכ"ל ייקח אחריות ויגיד בקולו ובאומץ הנדרש שזה מה שצריך לעשות.
אשל גם יודע היטב שלזרוק לאוויר שורה של רעיונות שאינם מגובים בתקציב מסודר ונמצאים כבר בדרכם לשולחן הממשלה, זה לא רציני. האם ממשלה, שלא מסוגלת לרכוש את הדבר הכי חשוב לגורל המדינה כמו חיסונים למגפה, או לא מסוגלת לאייש את אחד התפקידים הכי חשובים בה כמו שר משפטים, האם היא מסוגלת לשים את האגו בצד ולגייס את התקציב העצום הנדרש לרפורמה אמיתית? התשובה היא לא, ובנקודה הזו הכול נופל.
בשביל לשנות סדרי עולם צריך מנהיגים ואומץ רב. מנהיגים אמיתיים אין כאן, ואתמול אשל הוכיח שאומץ בקרב אווירי שונה ב־180 מעלות מאומץ בראשות משרד הביטחון. חבל שהוא בחר להשתתף במשחק שכולנו כבר עייפים ממנו – המשחק הפוליטי.
