"הליכוד איבד את השליטה בכנסת" הכריזה אמש (ב') הכותרת במהדורת החדשות המרכזית בכאן 11, ובניסוחים דומים גם בערוצי החדשות האחרים. ההתלהבות שם אולי הייתה נראית מוגזמת אם היה מדובר במאורע בודד במערכת פוליטית תקינה יחסית, אולם בלופ האינסופי בו אנחנו תקועים כבר שנתיים, אפשר בהחלט להבין את האמוציות. הכוכב של הדקות הראשונות של המהדורה אתמול לא היה בנימין נתניהו, וגם לא מנסור עבאס או יאיר לפיד. היה זה גדעון סער שכבש את המסך. או, יותר נכון, העפעף השמאלי שלו.
ברגעים בהם הובן כי מתנגדיו של נתניהו רקחו מזימה קטנה להטות לטובתם את הוועדה המסדרת, נצפה יו"ר תקווה חדשה, שבנגיעה פואטית ישב מאחורי גבו של ראש הממשלה, נותן חיוך קטנטן ואז קורץ בידיעה לעבר שר האוצר ישראל כץ. מדובר בקריצה שאורכת פחות משנייה בסרטון שאורכו חמש שניות, ובשלוש הדקות הראשונות של המהדורה, הסרטון הופיע לא פחות משמונה פעמים. איך אני יודע שדווקא שמונה? כי אחרי הפעם הרביעית, התחלתי לספור.
מה גרם לעורכי המהדורה להדגיש בחזרתיות כה דרמטית דווקא את הרגע הזה, בערב שהיה מלא בדרמה? התשובה הפשוטה ביותר עשויה להיות טכנית: היה נראה שהיו כמה בעיות הפקתיות בתחילת השידור ואולי החזרה המוגזמת על הקריצה של סער בסך הכול הייתה תקלה. אבל מכיוון שאין דרך לדעת, ומכיוון שהתשובה הזו תהרוס לחלוטין את התזה של הטור, נתעלם ממנה לעת-עתה.
כדי להבין את הסיבה, צריכים לחזור להתחלה: מדינת ישראל שקועה בבוץ פרלמנטרי כל כך עמוק שהוא יכול לבלוע טנק מרכבה בלי להשאיר עקבות. ואם זה לא מספיק, הבחירות פשוט הפכו למ-ש-ע-מ-מ-ו-ת. הסיסמאות הולכות ומתרוקנות, העצים שמפיקים מהם פתקים נכחדים, אפילו התעמולה הפכה לבסיסית ברמה מביכה: פרצוף טוב על רקע כחול, פרצוף רע על רקע אדום, וביניהם כיתוב בסגנון את מי אתם מעדיפים בכנסת? במציאות כזו, כל רגע מקורי – חשבו למשל על ה"נה-נה-נה" הראשון של נתניהו או הנאום המאכזב של מנסור עבאס – הוא משב רוח מבורך. והאם יש בריזה רעננה יותר מסרטון בו גדעון סער מתנהג כמו בן אדם עם רגשות?
למשך פרק זמן של קריצה, סער הפך למגניב. פתאום הוא לא סתם המועמד הרובוטי שמשחרר את הסיסמאות הישנות ששחרר המועמד הרובוטי הקודם שמבקש להחליף את נתניהו, אלא אדם מחושב, יש שיאמרו ערמומי, שעזר להביס את הפוליטיקאי הטוב ביותר בדורנו – כנראה מאז הקמת המדינה – במשחק שלו. סער הכניס קצת צבע לתוכנית הריאליטי המשמימה שלנו. אם נבחרי הציבור היו משכילים להתקין סוף סוף "חדרי וידוי" בהם הם שופכים למצלמה את רגשותיהם על מה שקורה בעלילה, בטח היינו פוגשים שם את ישראל כץ זועם על החוצפה של חבר מפלגתו לשעבר, ואז את סער, עם אותו חיוך, מסביר איך הוא עשה את זה.
אז תודה לך, גדעון סער, על הקריצה הזו. אבל תיזהר, עוד רגע כזה ואנחנו עלולים עוד לחשוד שיש לך אישיות.
