עיוורון ליברלי: האם החברה הישראלית מוכנה לטוב משותף?

החלטתה של רשות הטבע והגנים לאפשר רחצה נפרדת לגברים ולנשים בשמורות טבע התקבלה ללא סמכות – כך עולה מחוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר. הרחצה הנפרדת בשמורת הטבע עיינות צוקים (עין פשחה) הוגדרה כ"פיילוט", והוקפאה בהמלצת משרד המשפטים.

סוגיית ההפרדה המגדרית במרחב הציבורי עולה בשנים האחרונות מדי כמה חודשים; הפרדה במופע בעפולה או ב"משיח בכיר", ההפרדה במופעי יום העצמאות, הפרדה בבריכות ברהט ובקרית ארבע. כל אלה הם סימפטומים של מאבק עמוק יותר בין תפיסות עולם ליברליות לבין תפיסות עולם דתיות-מסורתיות, על המרחב הציבורי ועל "דמותה של המדינה", רק שהדרך שבה מדמיינת כל קבוצה את המדינה ואת המרחב הציבורי שונה בתכלית.

המדד "לחיות יחד" משקף את המתח הזה כאשר לשאלה האם הפרדה היא הדרה, השיבו 39 אחוזים מהנשאלים ש"תלוי בתנאים" (20 אחוזים ענו כי הפרדה היא חלק מאורח חיים, 33 אחוזים טענו שהפרדה היא הדרה, ו-8 אחוזים לא יודעים).

המענה על הסקר מבטא את קולן של שלוש קבוצות בחברה הישראלית: הליברלית, שלתפיסתה "הפרדה היא הדרה", הדתית-שמרנית (מכל הדתות), שלתפיסתה הפרדה היא חלק מאורח חיים, וההיברידית-מסורתית  שמשיבה "תלוי בתנאים". מכאן שהטענה הליברלית "הפרדה היא הדרה" אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם של רוב הציבור הישראלי.

בשאלה אחרת במדד לחיות יחד שאלנו מי לדעתך צריך לפתור סוגיות של מתחים בין קהילות שונות. רוב הנשאלים השיבו שמנהיגות קהילתית ודתית היא זו שצריכה לתת פתרון, ולעומתם רק 13 אחוזים בחרו באפשרות בית משפט.

"כשיש לך ביד פטיש כל בעיה נראית לך כמו מסמר", אמר מאסלו ותיאר את הפעולה של זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה במקרה הזה. במקום לאפשר שיח קהילתי ועיצוב הסכמות בין תפיסות עולם שונות שמתקיימות בחברה הישראלית, זילבר אוכפת את העיוורון הליברלי האישי שלה ואת תפיסת עולמה באמצעות כלים משפטיים.

ח"כ עודד פורר, בהתייחס לאותו נושא, מבטא גם הוא את העיוורון הליברלי: "אין פה שום רצון לקדם את מעמד האישה, אלא רצון לייצר מציאות של כיבוש זוחל של הדרת נשים במרחב הציבורי כדי שנקום יום אחד כולנו ונחיה בתל־אביב כמו בבני־ברק ובמאה־שערים". כלומר, ברור מאליו שהמצב הישראלי הרצוי הוא תל־אביב, והמצב הישראלי הלא רצוי הוא בני־ברק, ומי הוא זה קבע שאלו הערכים של המרחב הציבורי בישראל? ח"כ פורר. הח"כים ארבל וח'טיב יסין לעומתו, השתמשו בטיעונים ליברליים לביטוי עמדה שמרנית, כאשר דרשו, בשם השוויון המגדרי וזכויות נשים, מרחב ציבורי בהפרדה.

ברית השמרנים בחברה הישראלית היא בשורה מעניינת. מנגד לנוהג לחלק את החברה הישראלית ליהודים וערבים, מגיעים ח"כ ארבל וח"כ ח'טיב יאסין ומציעים חלוקה אחרת: שמרנים וליברלים. במדד לחיות יחד 2020 מצאנו עדויות לעיוורון הליברלי, כאשר ליברלים אמפתיים ופתוחים יותר כלפי ערבים ואילו שמרנים אמפתיים ופתוחים יותר כלפי דתיים וחרדים, כלומר, כל קבוצה ליברלית כלפי מי שקרוב אליה בערכים ובתפיסות העולם.

הממצאים של מדד לחיות יחד ממחישים את הפער בין תפיסות העולם של הציבור בישראל לבין העיוורון של פורר וזילבר. ליברליזם שמופנה בעיקר כלפי ליברלים וחוסר ליברליות כאשר מדובר בתפיסות עולם שאינן הולמות את תפיסת הליברל כמו שעות נפרדות בבריכה. סוגיית ההפרדה מגדרית הפכה לדגל וסמל של הקבוצה הליברלית-פרוגרסיבית בישראל עד שהיא מבטאת באופן הכי בולט את המתח שאנחנו רואים גם בשאלת ההפגנות מול בתי הכנסת בתקופת הקורונה: איזה עולם משמעות יוביל את תהליכי קבלת ההחלטות.

האם יש מקום לתפיסות עולם נוספות חוץ מזו הליברלית־חילונית במרחב הציבורי בישראל? האם לחרדים, ערבים או סתם שמרנים אין מקום בשולחן שבו מעוצב המרחב הציבורי בישראל? כמובן שכן, רק שהחברה הישראלית נמצאת בתהליכי הקצנה צנטרפוגלים כך שכל אירוע מקומי הופך לסמל של ניצחון או הפסד במערכה שבין הליברלים והשמרנים ולא ניתן להגיע להסכמות קונקרטיות, וכל אירוע קהילתי הופך מיד לסוגייה משפטית, כאשר מערכת המשפט נשענת על כלים, תפיסות עולם והצדקות ליברליות, ופחות מסורתיות או קהילתיות. אם נוסיף לכך את חוויית האיום שחוות כיום כל הקהילות בישראל על הזהות והמקום שלהן במרחב הציבורי נקבל הסלמה במיטבה.

כשכולם מפחדים מכולם כל סוגיה מקומית הופכת לכלי בידי "המחנה הנאור" או "מחנה ההדתה" מול "מחנה ההחלנה" ולא מאפשרת פתרונות אלא שיח ציבורי הולך ומקצין, שעוסק בסימון של בני אור ובני חושך, משני הכיוונים. אז מה לעשות? לעצב תהליכים קהילתיים שיאפשרו לקהילות להגיע להסכמות קונקרטיות בין האנשים האמיתיים. אפשר למצוא דוגמאות רבות כאלה כשיוצאים לשטח, יותר בקהילה ופחות בבית המשפט.

ניתן למצוא במדד לחיות יחד גם סיבה לאופטימיות, בקבוצה הגדולה ביותר שבחרה באפשרות "תלוי בתנאים", הקבוצה הזאת, נקרא לה מסורתית או מתונה, בוחרת בתשובה המורכבת "תלוי בתנאים", ומרמזת שהחיים יחד בישראל יכולים להיות לפעמים גם לחוד. כלומר, בכל מרחב עלינו לעצב את עומק החיים המשותפים באופן קונקרטי, האם ניתן למצוא פתרון במקרה של רשות שמורות הטבע שיאפשר לכלל הציבור להתרחץ בבריכות?  כמובן, רק צריך להכיר ולכבד את עולמות המשמעות השונים ולעצב תהליך קבלת החלטות שישתף את המנהיגות הקהילתית הרלוונטית.

גלי סמבירא היא מנהלת מקצועית במרכז 'לחיות ביחד' וממייסדי מכון שחרית