שני רגעים משמעותיים שהתרחשו אתמול (ב') מספרים יותר מכול את סיפורו של בנימין נתניהו 2021. הראשון היה במליאת הכנסת, ברגע שבו נפלה הצעת הליכוד להקמת הוועדה המסדרת. פניו של ראש הממשלה התכרכמו, תחושותיו שקופות, והוא פשוט קם ממקומו ועזב את המליאה. הרגע השני התרחש שעות ספורות לאחר מכן: יו"ר הוועדה המסדרת ויו"ר סיעת הליכוד, ח"כ מיקי זוהר, העלה להצבעה בוועדה את הצעתו בנושא מינוי סגנים ליו"ר הכנסת – והצעתו נפלה. רגע לאחר הנפילה אמר זוהר את המשפט המדהים הבא: "לפי המסתמן אנחנו הולכים לאופוזיציה". כל זאת בשעה שהמנדט להרכבת הממשלה עדיין מצוי בידיו של יו"ר הליכוד, ח"כ בנימין נתניהו. הנפת דגל לבן שכזו לא זכורה שנים, בטח שלא בליכוד.
שני הרגעים הללו, תמונת הכישלון והנפת הדגל הלבן, לא היו יכולים להתרחש אך לפני שנים ספורות. זה לא היה קורה ליו"ר סיעת הליכוד זאב אלקין ולא ליו"ר סיעת הליכוד גדעון סער. ייתכן מאוד שאפילו יו"ר סיעת הליכוד דוד ביטן היה מנהל את המשבר הזה טוב יותר. אולם, בנקודת הזמן הנוכחית, ראש הממשלה נתניהו הוא – מבחינה פוליטית – רמטכ"ל ללא גנרלים, מצביא עם גייסות, אך בלי אדם שיוכל לנהל אותם. הוא עומד בראש תנועה פוליטית, אבל אין סביבו מי שיוכל לנהל עבורו את האופרציה הפוליטית בזמן שהוא, מה לעשות, צריך לנהל את ענייני המדינה.
נסיקתו של נתניהו נזקפת ליכולתו ללהק את האנשים הטובים ביותר לעשיית פוליטיקה. הדוגמה הטובה ביותר לכך הייתה זאב אלקין, שרגע אחרי המעבר מקדימה לליכוד לוהק לתפקיד יו"ר הקואליציה, פשוט משום היותו שועל פוליטי מוכשר ומבריק. לפני כן, גדעון סער ניהל עבור נתניהו את האופרציה הפוליטית, גם הוא איש פוליטי חד וערום. אך ברבות השנים שינה נתניהו את הגישה, ובמקום להעריך כישרון הפוליטי החל לאסוף סביבו נאמנים. החל משלב מסוים, לפני 7-6 שנים, ניצחה הפראנויה את האמביציה, והפרמטר היחיד לקרבה לראש הממשלה הפך להיות הנאמנות ללא סייג. וכמובן שלא מדובר בנאמנות הצהרתית, משום שבמדד הזה כל בכירי הליכוד נאמנים לנתניהו עד תום. בסביבת נתניהו דרשו נאמנות מעשית גבוהה וכל מי שנחשד אפילו במעט אמביציות אישיות על חשבון הנאמנות המוחלטת – הורחק ונודה ממוקדי העשייה.
במקביל להפיכת הליכוד למפלגה שמוגדרת באמצעות המנהיג שלה (וכאן צריך להודות שהיסטורית מי שפתח במהלך הזה היה רבין ב־92', אך נתניהו לקח את העסק הזה למקומות שאיש לא יכול היה לדמיין אז), נודו מסביבת היו"ר כל הפוליטיקאים המוכשרים של הליכוד. אלו שיודעים לרקוח קואליציות, לרקום דילים, ולעשות את כל הדברים הפחות יפים הנדרשים כדי שרגעי כישלון כפי שראינו אתמול לא יתרחשו. הבעיה היא שנאמני נתניהו, אשר לוהקו לתפקידים המרכזיים בדרמה הזו, פשוט אינם טובים במה שהם עושים. הכישלון המודיעיני בנושא ההצבעה של רע"ם אתמול הצטלם מאוד מרשים, אך כל השנתיים האחרונות רצופות בכישלונות שכאלו. עצם הקמת מפלגת "תקווה חדשה" יכולה הייתה להימנע אם נתניהו היה עושה פוליטיקה בצורה קצת יותר מוצלחת.
נתניהו קנה לעצמו שם של קוסם פוליטי, אך הקסם הזה מתחיל להתפוגג. מה שמפוגג אותו הוא גם המציאות הפוליטית האובייקטיבית, אך לא פחות מכך, ואולי יותר, אופן ההתנהלות של נתניהו. אולי כבר מאוחר מדי ואולי ניתן עוד לתקן, אך מה שבטוח הוא שבאופן ההתנהלות הנוכחי הנבואה העגומה של מיקי זוהר לא תוכל שלא להגשים את עצמה.
