יום רביעי, אפריל 2, 2025 | ד׳ בניסן ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user
צילום: אריק סולטן

שלום ירושלמי

פרשן פוליטי, בוגר האוניברסיטה העברית במדע המדינה ויחסים בינלאומיים. מרצה על פוליטיקה ישראלית בארץ ובחו"ל. תושב ירושלים. אוהד חסר פשרות של הפועל ירושלים בכדורסל

התוכנית המדינית של לפיד: להתחיל את הסכסוך מהתחלה

במקום חזרה לנוסחאות אוסלו, יו"ר יש עתיד מציע מדינה לפלסטינים בלי ירושלים וזכות השיבה, תוך הסכמה להשאיר את השאלות הגדולות לדורות הבאים. הוא משוכנע שמדינות ערב המתונות יתמכו

המספרים שנזרקו ביום שני בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת הכניסו רבים לחרדה. לפי הנתונים הרשמיים של המנהל האזרחי, בין הירדן לים חיים היום 6.5 מיליון ערבים. ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים חיים שלושה מיליון פלסטינים, וברצועת עזה שני מיליון. האיזון הדמוגרפי בסכנה גדולה, וחבר הכנסת אחמד טיבי כבר מחייך. "החזון של ראש ממשלה ערבי הולך ומתקרב", אמר השבוע מה שאנחנו, מתנגדי הסיפוח, חוזרים ומתריעים נגדו שנים.

אני לא יודע אם המספרים הללו מדויקים. למען האמת, בסוף 2015 שמעתי במו אוזניי את אלוף־משנה אורי מנדס, סגן ראש המנהל שהציג את הנתונים בועדת החוץ והביטחון, מעריך כי האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש מונה 1.8 מיליון איש. זה לא משנה, עדיין מדובר במיליוני בני אדם תחת כיבוש. ח"כ עפר שלח אמר השבוע, ובצדק, כי "אנחנו צריכים להיפרד מהפלסטינים או להיפרד מהחזון הציוני".

צילום: AFP
ינהרו לבחירות המקומיות? פלסטינים בהר הבית. צילום: AFP

בעוד שנים ייחשב אריאל שרון כאחד מראשי הממשלה החשובים שכיהנו כאן, אחרי שביצע את ההתנתקות ושחרר אותנו משליטה ישירה ומזיקה על שני מיליון תושבים בעזה בתנאים בלתי אפשריים. היום אנחנו מתעקשים משום מה לקבע גם את השליטה העקיפה על עזה, במקום להתייחס אליה כאל מדינה בפני עצמה, נוסח סוריה או לבנון. מכאן מגיעות כל הצרות.

אבל הסכנה הדמוגרפית עדיין מוחשית וקיימת. בעוד שבעה חודשים בדיוק יתקיימו בחירות לראשות העיר ירושלים. בעיר הבירה אנחנו לא נפרדים מהפלסטינים אלא מספחים אותם אלינו מאז 1967 במספרים עצומים. ההשלכה על דמותה של העיר ועל עתידה ברורה. לפני שבועיים, שימו לב, התפרסם במגזין הנחשב 'פורוורד' מאמר תחת הכותרת המלבבת: "הפלסטינים עשויים סוף סוף להשתתף בבחירות בירושלים".

כותבי המאמר, החוקרים רוברט וקסלר ואהרן צוקר, מראיינים פעילים פוליטיים ממזרח העיר שמקדמים את הרעיון. אחד מהם, רמדאן דבש, אומר בפירוש: "אנשים בשלים להצביע בבחירות. אחרים מתנגדים. הם אומרים שזו ישראליזציה ונורמליזציה, אבל אני אומר להם שזו העירייה של כולם והמדינה של כולם. אני לא אומר לאנשים לוותר על אל־אקצה, להמיר את דתם ולהפוך ליהודים או להתכחש ללאומיות הפלסטינית, אבל אנחנו חייבים את מקומנו במועצת העיר".

בואו נראה מה יקרה אם רמדאן דבש ישכנע בסוף את חבריו המהססים, יציג את המועמדות שלו או של מישהו אחר לראשות העיר, וירוץ לבחירות כאשר מאחוריו 40 אחוזי תמיכה מובטחים מראש – נתון שכל מועמד בעולם, בכל התמודדות, היה חולם עליו.

לערבב את הקלפים מחדש

מי שמנסה בחודשים האחרונים להתמודד בדרך די מפתיעה עם המציאות הדו־לאומית המסוכנת הזו הוא יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד. בסוף 2015 הציג לפיד תוכנית לוועידה אזורית בנאום שנשא, לא בכדי, באוניברסיטת בר־אילן. מאז הוא נפגש באופן קבוע עם גורמי המקצוע של צה"ל, עם ראשי הקוורטט, עם האמריקנים ועם בכירים פלסטינים כדי לדון בדרך לצאת מהקיפאון. בעבר פורסם שנפגש בעניין גם עם הנסיך הסעודי, תורכי אל־פייסל, באישור ארמון המלוכה הסעודי. עם זאת, לפיד נמנע מפגישות עם יו"ר הרשות אבו־מאזן. לדבריו, "אופוזיציה ממלכתית לא מקיימת פגישות כאלה מאחורי גבה של הממשלה".

לפיד יוצא לדרך מתוך חוסר אמון מובהק בפלסטינים. "התנועה הלאומית הפלסטינית מעולם לא ויתרה על הרצון להיפטר מהיהודים", הוא אומר, אבל לתפיסתו השאיפה הזו רק מחזקת את הצורך להיפרד מהשכנים ולהגביה את החומות בינינו. "אני לא רוצה להתחתן עם הפלסטינים אלא להתגרש מהם", אומר יו"ר יש עתיד בכנסים שלו ברחבי הארץ.

צילום: מרים אלסטר, פלאש90
לא חושש שהפתרון שהוא מציע רק ינציח את הסכסוך. ח"כ יאיר לפיד. צילום: מרים אלסטר, פלאש90

לפי לפיד, אין היתכנות להסדר סופי או אפילו להסכם מלא עם הפלסטינים. במציאות שהתקבעה כאן במשך מאה שנה ואחרי אינספור מלחמות, עימותים וניסיונות פשרה, ברור לכולם שלא יכולה להיות הסכמה בין הצדדים בשני נושאים: ירושלים וזכות השיבה. לפי לפיד, ישראל לא תוותר לעולם על שום חלק בירושלים, והפלסטינים לא יסכימו לשום פשרה בלי לקבל לידיהם את הריבונות על הר הבית או את הרבעים המוסלמי, הנוצרי והארמני בעיר העתיקה, שיש בהם עשרות אתרים קדושים ליהודים וגם מאות תושבים ותלמידי ישיבה יהודים. "השמאל תמיד שואל אותי בהתגרות אם אני רוצה להיתקע לנצח עם מחנה הפליטים שועפאט", אומר לפיד, "אלא שזו אחיזת עיניים. הפלסטינים לא רוצים את שועפאט אלא את הר הבית".

בנוסף, ישראל לא תהיה מוכנה לשום פשרה בנושא זכות השיבה, שמסכנת את עצם קיומה היהודי והביטחוני של המדינה. גם הפלסטינים לא יוותרו בעניין הזה, שהפך לאחד האתוסים המקודשים בתרבות שלהם.

במקום חזרה לנוסחאות אוסלו הישנות, לפיד מציע תוכנית חדשה: הפלסטינים יקבלו מדינה בגבולות מוסכמים, עם רצף טריטוריאלי הגיוני, אחרי שישראל תפנה התנחלויות, תשאיר בידיה את גושי ההתיישבות הגדולים ותשמור על יכולתו של צה"ל לפעול גם בשטח הפלסטיני. "בנושא הזה", אומר לפיד למקורביו, "אני מסכים עם נתניהו. ביטחונה של ישראל לעולם לא יהיה בידי אחרים". מעבר להסדר החלקי הזה, שני הצדדים יסכימו שלא להסכים בנושאי ירושלים וזכות השיבה וישאירו את הפתרון לדורות הבאים, אם בכלל. את התוכנית שהגה מציע לפיד להעלות לדיון בוועידה האזורית, אם זו תתכנס.

לפיד לא חושש שהפתרון שהוא מציע רק ינציח את הסכסוך. בעולם לא חסרות מדינות עצמאיות שאינן מפסיקות לריב ביניהן עשרות ואפילו מאות שנים על חבלי ארץ, זכויות הגירה והחלפת אוכלוסין, סמלים ריבוניים ואירועים לאומיים – אבל בינתיים כולן ממשיכות לחיות, להתפתח ולחיות עם הקונפליקט. ישראל, אומר לפיד, תוכל לנהל את העניינים מול מדינה, והפלסטינים יהיו מוכרחים לקבל אחריות על חייהם במקום להמשיך לשקוע בקורבנוּת מתמדת.

לפיד משוכנע כי במצב הגיאו־פוליטי שנוצר באזור, הפתרון שהוא בוחן יכול לעבור אצל מדינות ערב המתונות, שרוצות כבר להניח את הבעיה הפלסטינית בצד ולהתקדם עם ישראל מול איראן. הבונוס הוא נורמליזציה כלכלית ומדינית עם המדינות הללו.

"לקח לעם היהודי אלפיים שנה לחזור לירושלים", אומר לפיד, "אין לי שום כוונה לזוז ממנה. עיר הבירה של המדינה הפלסטינית הייתה ונשארה רמאללה. אם הם רוצים לחזור לדבר איתנו על ירושלים, שיחכו גם הם אלפיים שנה. אנחנו עוד נהיה כאן".

סביר להניח שגם לפלסטינים יש הצהרות עיקשות כאלה בנושא ירושלים וזכות השיבה. לפי לפיד שני הצדדים יוכלו להתעקש עליהם, גם אחרי שתהיה לפלסטינים מדינה. במילים אחרות: בואו נערבב את הקלפים ונתחיל את הסכסוך ההיסטורי בינינו מהתחלה, אבל הפעם יהיה לכל צד ג'וקר חדש. בהצלחה.

הראשון להכריז

ביום ראשון הודיע ראש העיר ירושלים ניר ברקת, כפי שדיווחנו כאן, שלא יתמודד שוב על התפקיד וירוץ בפריימריז של הליכוד. הראשון להודיע שיילחם על הירושה היה משה ליאון, באירוע גדול שקיים ביום שלישי במלון קראון פלאזה בעיר. עכשיו יצטרפו למרוץ, לפי התוכניות, ח"כ דוד אמסלם, יו"ר הקואליציה; עופר ברקוביץ', יו"ר תנועת התעוררות; יוסי חביליו, מבקר העירייה לשעבר; יוסי דייטש, סגן ראש העיר החרדי; ואחרים. על המועמד הפלסטיני האפשרי כבר דיברנו.

בכל מקרה, כולם יודעים כי את זהות ראש העיר קובע היום הציבור החרדי, ומי שלא יצליח להשיג שם תמיכה, לא יזכה. גם המועמד החרדי דייטש לא יצא לדרך אם לא יתמכו בו כל החרדים. זהו מצב פרדוקסלי שמאפיין רק מדינה כמו שלנו. ציבור חרדי גדול מהסס להציג מועמד, רק מתוך הנחה שהוא יזיק לציבור שלו יותר משיועיל.

גם השר זאב אלקין היה רוצה להיות ראש העיר, אבל הוא לא רוצה לעזוב את הממשלה. אם יצליח להעביר את החוק היומרני שיאפשר לו להיות גם וגם, הוא יצטרף למרוץ. הסיכוי לא משהו.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.