עוד פרק בהיסטוריה המדממת שלנו כאן בארץ מתרחש ממש ברחובות הערים, שבוערים בימים האחרונים. במהדורות החדשות נראה היה שמדובר בתופעה סוציולוגית בלי זקן ארוך מדי, כאילו האלימות נולדה עם הטיקטוק, והקונטקסט של הטרור הלאומני כמעט נעדר מהמסך.
בכאן 11 פתחו בדיווח על העימותים בירושלים בין יהודים וערבים ולאורך כל האייטם הקפידו לשמור על סימטריה עם נטייה לא ממש קלה ל"טובת" המגזר הערבי. אולי בכאן 11 לא שמו לב, אבל הם תאגיד השידור הציבורי של מדינת היהודים בארץ ישראל ולא כלי תקשורת מהאו"ם, ולכן עליהם להציג את הדברים כמו שהם: יהודים הותקפו בידי ערבים ממניעים אנטישמים ולאומניים והסיקור המכובס רק מרפד את הקרקע להמשך אירועים כאלה. כמעט מיותר לכתוב שהאלימות של יהודים כלפי ערבים שתוארה בכתבה היא פסולה מכול וכול, וגם אותה כדאי להכניס להקשר מדויק יותר.
הנרטיב שקוּדם בחדשות 12 היה דומה: הרב מאלי שהותקף ברחוב ביפו הוא אידיאולוג גזלן השואף לנשל את תושבי עג'מי מאדמתם. מי שהקשיב טוב היה יכול בהחלט לשמוע בין השורות האשמת הקרבן והצדקת האלימות.
ערביי יפו שמתראיינים לכתב אוהד חמו זועקים על כך שהמתנחלים רוכשים מהם בתים בסכומי עתק שאף אחד אחר לא ישלם להם וזו הדרך של המתנחלים לנשל ולגרש אותם מהשכונה. רק מהדברים האמורים עולות כמה תהיות, שכן ככל הזכור לי יפו עדיין ממוקמת בתוך תחומי הקו הירוק כך שאין סיבה ממשית לכנות את הקונים הפוטנציאליים "מתנחלים". כמו כן, קשה להבין איך מוכרי הבתים הפכו למגורשים ממנו, בעוד שהם חתמו על עסקה, מכרו את הנכס כדין ושלשלו אל כיסם סכום כסף נכבד. מה הם חשבו שיקרה?
בכלל, העיסוק המרכזי בכתבה של חמו היה מזימת המתנחלים לייהד את יפו. אולי מדובר בבשורה מפתיעה, אבל עם ישראל שב לארצו על מנת ליישב אותה ולא רק בגטאות בהם הערבים מאשרים לו לעשות זאת. ההתנגדות למגורי יהודים דתיים בשכונה הערבית הזכירה לי את הסערה שהתחוללה סביב דבריו של הרב שמואל אליהו נגד השכרה ומכירה של דירות לערבים, שבתגובה זכה לקיתונות של זעם על גזענות ואפליה על רקע לאומני. ולמרות זאת, איכשהו ביפו הטענה נגד מכירת נכסים לאדם מלאום אחר עברה די חלק.
בעוד שבוע וחצי נציין מאה שנה ליום בו נרצח יוסף חיים ברנר יחד עם עוד שישה אנשים סמוך ליפו כחלק מפרעות תרפ"א. אולי עלעול קצר בדפי ההיסטוריה יזכיר לכלי התקשורת בישראל שהמאבק על הארץ בכלל ועל אופייה של יפו בפרט לא החל אתמול.
