רבים ומכובדים, מקשת ציבורית רחבה, זרמו בשבוע שעבר לערב הרמת הכוסית של משה ליאון, שהכריז השבוע על התמודדותו לראשות עיריית ירושלים בבחירות הקרובות, מיד לאחר שראש העיר הנוכחי, ניר ברקת, הודיע כי לא יעשה זאת. בין הנוכחים היו הרבנים הראשיים לירושלים, השר אורי אריאל, סגן ראש העיר יצחק פינדרוס ועוד רבים מבכירי העירייה ופעילים מקומיים. אך דווקא מי שלא נכחו באירוע עוררו סימני שאלה על עתידו של המועמד: השרים אביגדור ליברמן ואריה דרעי, מקורביו של ליאון שפרשו את חסותם עליו בסבב הקודם.
ליאון הצליח להביא לסולחה בין השניים לאחר משבר הגיוס, והיה יכול למנף את תמיכתם בו. אך בעיר ש־40 אחוזים ממצביעיה חרדים, הוא מעדיף כנראה להתרחק מליברמן שהניף לאחרונה את דגל המלחמה נגדם. דרעי מצדו נוטה לשמור על עמימות כרגע. בש"ס אותתו השבוע לליאון, וגם למועמד החרדי המסתמן, סגן ראש העיר יוסי דייטש, כי טרם החליטו במי לתמוך. "כל מתמודד לראשות עיריית ירושלים יצטרך לעבור דרך יו"ר התנועה ומועצת חכמי התורה. מי שיכריז מועמדות על דעת עצמו וללא תיאום, לא נהיה מחויבים לו", אמר ח"כ מיכאל מלכיאלי בערוץ הכנסת. רוצה לומר: הכול פתוח, ואנחנו לא בכיס של אף אחד.
הבחירות לראשות הבירה יצאו השבוע לדרך עם נעלמים רבים. למי תינתן התמיכה החרדית, שככל הנראה להכריע את המערכה? מי עוד יצטרפו למרוץ? רחל עזריה, זאב אלקין, דודי אמסלם ואראל מרגלית הם רק חלק מהשמות שנזרקו עד כה לחלל האוויר. האם ראש הממשלה צפוי להכריז על תמיכה במי שהיה מנכ"ל משרדו לשעבר (ליאון) או באחד מחברי מפלגתו (אלקין או אמסלם)? בינתיים, בסקרים הפנימיים שערכו המתמודדים הרשמיים והפוטנציאליים, כל אחד מהם הוכרז כבר כמנצח. יו"ר סיעת 'התעוררות' בעירייה, עופר ברקוביץ, מסתמן לדבריו בסקרים שערך כמועמד המוביל בציבור הציוני־דתי והחילוני בעיר; יו"ר סיעת יהדות התורה יוסי דייטש, עשוי להיות הפתעת הבחירות עם תמיכה חרדית מאוחדת; יו"ר הקואליציה אמסלם מחזיק גם הוא בסקרים מעודדים, וליאון בטוח שאחרי יותר מארבע שנים בשטח, ירושלים תתייצב מאחוריו. סיכוייו של ליאון נראים טובים, אך כל עוד רשימת המועמדים לא סגורה, הכול עדיין פתוח.
ח"כ עזריה, סגנית ראש העיר לשעבר, בוחנת גם היא את השטח בהתאם למצבת המתמודדים. בסביבתה אומרים כי "אם לא יהיה מועמד ראוי לעיר החשובה לה כל־כך, היא תיכנס לזירה". אך בינתיים לא נראה שזו האפשרות המועדפת על חברת הכנסת מ'כולנו'. גם היא מבינה שראשת עיר במקום שבו היא עצמה הייתה צריכה להילחם על כך שנשים יוכלו להופיע בשלטי חוצות, היא חיזיון רחוק.
ברקוביץ בן ה־34, שהגיע לעירייה מיד עם שחרורו מצה"ל, הוא הצעיר במתמודדים אך בעל ותק מכובד בפעילות הפוליטית בעיר. הוא הציב עצמו כאופוזיציה לברקת והתפטר מתפקיד סגן ראש העיר כבר לפני כמה חודשים, והוא משתמש בקלף הירושלמי האותנטי. "אנחנו הירושלמים לא ממתינים לנסיכים על סוסים לבנים", אמר לנו השבוע, רמז לנסיכי הליכוד המאיימים לכבוש את העיר. "אנחנו מאמינים במנהיגות ירושלמית שצומחת מלמטה, ולא מונחתת מליברמן (קרי: ליאון) או ממקומות אחרים".
גם ברקוביץ וגם ליאון, שהיה בטוח שהניצחון בכף ידו, משדרים בשלב זה אדישות כלפי המהלך הליכודי בעיר, אך מאחורי הקלעים אומרים בכירים בעירייה, בעבר ובהווה, כי הצנחת אלקין למרוץ ואולי גם אמסלם עשויה לטרוף את הקלפים. נתניהו טרוד כידוע בנושאים אחרים, והוא לא צפוי להתערב בקרוב בבחירות המקומיות. גם ראש העיר הנוכחי, ברקת, לא הזדרז להביע תמיכה במי מהמועמדים.
נראה שה"דיל" שסגר ראש העיר הנוכחי עם ליאון בשנה האחרונה, ולפיו אם יחליט להתמודד בליכוד יעביר לו את המושכות קבל עם ועדה, נגוז בינתיים לנוכח השאיפות הפוליטיות של שניים מחבריו לעתיד במפלגת השלטון. כעת רוחשות שמועות כי ברקת צפוי לסגור דיל אחר עם אמסלם או עם אלקין, בתמורה לתמיכתם בו בפריימריז בליכוד.
בעבור אמסלם, שניהל את מחלקת שיפור פני העיר בירושלים במשך עשרים שנה (כסגן וכראש המחלקה), השאיפה לכהן כראש עיריית ירושלים היא חלום ותיק. לעומת זאת, ה"לחצים" על אלקין להתמודד על התפקיד מגיעים בהפתעה גמורה. בליכוד טוענים כי הסיבה לכך היא התקררות היחסים בין נתניהו לאלקין, והידיעה כי לא יקבל תפקיד שר בכיר יותר בממשלה הבאה – אם נתניהו ירכיב אותה. בסביבתו של אלקין, שבסבב הקודם טען שאין לו שאיפות להיות ראש העיר ירושלים, מכחישים את המידע וטוענים כי השר טרם קיבל החלטה בנושא. עם זאת, המצע שלו כבר מוכן. כמי שהתעסק בעיר ירושלים בשלוש השנים האחרונות מתוקף תפקידו המיניסטריאלי ופעל לטובתה במישור הלאומי, הוא לא צריך להוכיח כי טובת העיר בראש מעייניו.
מיקור חוץ
דילים פוליטיים ותמיכת החרדים מכריעים את הבחירות בירושלים פעם אחר פעם. אם לצטט משפט שאמר פעם ליברמן, "לראש עיריית ירושלים אתה לא נבחר, אתה ממונה". בעיר שבה, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 65% מילדי בתי הספר היסודיים בסוף שנת 2016 היו חרדים, ברור עם מי צריך לעשות עסקים ושל מי התמיכה המכריעה. בינתיים, הסיעות החרדיות בעיר – החסידית, הליטאית והספרדית – טרם הסכימו על מועמד אחד מטעמן.
דייטש, איש הסיעה החסידית, יצטרך לגייס את הליטאים ואת החרדים הספרדים ולקושש קולות דתיים וחילוניים כדי להגיע לקומה השישית בכיכר ספרא. "כולם יודעים שדרעי עם ליאון, ודייטש יצטרך להגביר אצלו לחץ", אמר השבוע אחד ממקורביו, וטען כי דייטש "הוא כמו לופוליאנסקי, איש נעים הליכות שעובד עם חילונים בתפקידו כסגן ראש העיר ומוביל פרויקט של יציאת חרדים לאקדמיה".
אך ניסיון העבר בעיר מלמד כי לסיעות החרדיות המפוצלות נוח כמעט תמיד לתמוך במועמד "מבחוץ" (ברקת, אולמרט, קולק ועוד) ולחלוב ממנו יותר הישגים, מאשר להתפשר בפנים עם אחד משלהם, שמכיר את השטיקים ועל כן הוא פחות לחיץ. מה גם שמועמד חרדי יצטרך לתת יותר לחילונים כדי להוכיח שהוא לא מכור, ואילו מועמד חילוני יידרש לעשות ההפך כדי לרצות את החרדים.
ליאון, ברקוביץ', אמסלם, אלקין ומי שעוד יצטרפו למרוץ בהמשך הדרך, צפויים להתדפק על דלתות ראשי הסיעות החרדיות בעיר ורבניהן, כדי לקבל את תמיכתם. בלי השלב הזה, איש מהם לא יוכל להתיישב על כיסא ראש העיר. יעיד על כך ברקת שהצטייר כמועמד החילוני שיציל את העיר, ולבסוף נתן לחרדים כל מה שביקשו.
ציבור גדול בבירה שנמנע עד כה מהשתתפות משמעותית בבחירות הוא הערבים. בירושלים מתגוררים 180 אלף ערבים בעלי זכות הצבעה, כוח אלקטורלי שעשוי לשנות את פני ההנהגה בעיר, והפעם נראה כי הוא מתחיל להתעורר. ל'מקור ראשון' נודע כי פעילים במזרח ירושלים החלו לחפש דמות שתוביל רשימה ערבית־יהודית לעירייה. הבחירות המוניציפליות נערכות בשני פתקים – לראשות העיר ולסיעה – ומי שיצביע לרשימה ישפיע גם על זהות המועמד לראשות העיר. בינתיים המהלך רק בחיתוליו, אך מדובר בשינוי שלטווח הארוך עשוי להשפיע על פני העיר כולה ולהעביר את המושכות מידי החרדים לערבים. השד הדמוגרפי התעורר השבוע עם שאלת מספר הפלסטינים ביו"ש. בירושלים המספרים ידועים וברורים, והרכב העירייה נתון לשינוי ככל שהמצביעים הערבים יהיו מעוניינים בכך.
בחירות בספטמבר?
לא סתם בחר ברקת לדלג אל הליכוד דווקא עכשיו. במשך חודשים ארוכים הוא בחן את התזמון הטוב בעבורו, ולאחר שהבחירות הארציות נדחו במעט הוא הבין שהבחירה היא בין בחירות קשות וכהונה קצרה בראשות העיר, ובין המתנה קצרה וקפיצה לזירה הארצית. מי שחשב שראש הממשלה זנח את הרעיון להקדים את הבחירות, היה שיסתובב יותר בכנסי הליכוד שנערכו בחודש האחרון. בכירי הליכוד אומרים למי שרק רוצה לשמוע כי משבר הגיוס שנדחה בינתיים למושב הקיץ, בלחץ חברות הקואליציה, יתפרץ עם הדיון הראשון בעניינו.
נתניהו מעוניין בבחירות כל עוד הן לא יירשמו על שמו. אם עד עכשיו דובר על בחירות ביוני, לאחר העברת השגרירות האמריקנית לבירה, כעת נראה שיוני יהיה מועד ההכרזה על בחירות, שייערכו שלושה חודשים לאחר מכן – ספטמבר־אוקטובר. כל עוד זה תלוי בנתניהו כמובן.
בבחירות האלה הולך להיות צפוף מאוד בעשירייה הראשונה בליכוד. גדעון סער, דני דנון, ניר ברקת ואולי גם חיים ביבס צפויים למצוא עצמם ראש בראש מול ישראל כץ, גלעד ארדן, זאב אלקין, יולי אדלשטיין ומירי רגב. ואי אפשר לשכוח את השר יואב גלנט מכולנו, שעורך חוגי בית לליכוד, מגיע לכנסים סגורים במפלגה ועושה הכול מתחת לרדאר עד לבחירות כדי לא להרגיז את כחלון.
ברקת כנראה קפץ למים רק לאחר שקיבל הבטחה מנתניהו (שאף כיכב בסרטון יריית הפתיחה שלו ביום ראשון) שימנה אותו לשר גם אם לא יצליח להשתבץ בעשירייה הפותחת. אבל כמו שברקת עצמו יודע, הבטחות בחירות, כמו אלה שהוא עצמו פיזר בעיר, הן לא בהכרח הבטחות עם כיסוי. שרי הליכוד יילחמו על מקומם מול הנסיכים מבחוץ, שינסו להבקיע שער כבר בבעיטה הראשונה.
