בשנה האחרונה היה נראה שמשבר הקורונה מחריף את הקרע החילוני-חרדי במדינת ישראל. נראה כי מגמות חיוביות של התקרבות והשתלבות של החרדים במדינת ישראל נמחקו בן לילה. נימות הדיבור האנטי-חרדיות בתקשורת הכללית וברשתות החברתיות ירדו לשפל מכוער, נוכח יותר מדי תיעודים של הפרות המוניות של הנחיות משרד הבריאות ביישובים חרדיים. מנגד, הוטחה אשמה מצד החרדים נוכח מה שהם תפסו כאכיפה משטרתית סלקטיבית אנטי-חרדית והטיה תקשורתית אנטי-חרדית בואכה הסתה בוטה כלפיהם.
אם השסע אכן מעמיק זה חבל מאוד משום שהזרם המרכזי של החרדים-הישראלים כבר מזמן מעוניין להשתלב בציבוריות הישראלית (תוך שמירה על אורח חייו). יותר מכך, חרדים רבים בישראל לא רק מעוניינים להשתלב אלא אף מכירים במדינת ישראל, לוקחים חלק באתגריה וגאים בהישגיה. בדרכם.
לכן חשוב להבין את התפתחות המהפך החרדי-ישראלי ולבחון את מצבו כיום.
נכון, אגודת ישראל החלה את דרכה לפני קצת יותר מ-100 שנים כתגובת נגד לציונות, כאנטי-תזה מתבדלת ולעומתית. אחד מבכיריה, יעקב דה-האן, התבלט במהלך שנות ה-20 של המאה החולפת בהשתדלותו בקרב האומות לביטול הצהרת בלפור (ועל רקע זה חוסל ע"י "ההגנה"). אולם מאז, שורה של משברים קיומיים (פרעות תרפ"ט, תרצ"ו-תרצ"ט, השואה, מלחמת העצמאות) גרמו לעולם החרדי-ישראלי לעבור מהפך: מאנטי-ציונות רושפת להמשך התנגדות לרעיון הציוני תוך הכרה מסויגת בתנועה הציונית ושיתוף פעולה עמה נוכח האיום הקיומי.
החרדים במקרה זה לא נדרשו לפשרה אמונית ולא לשבועת אמונים לציונות. הם גילו התפכחות והבנה בריאה נוכח איום קיומי המחייב התנהלות נכונה ב"ירושלים של מטה" ושיתוף פעולה עם אחים לצרה. אכן אחים.
כך נולדה הפרשנות היהודית של גישת "שתי החרבות" (שמקורה ביחסי כנסיה-מדינה בהגות הנוצרית המוקדמת) הפרדה בין התנהלות הלכתית- ערכית אך טרנסצנדנטית- השוללת את הציונות מבחינה עקרונית לבין התנהלות קונסטרוקטיבית מול סמכות פוליטית אזרחית בחיי היום-יום. או בגרסת המקור: "תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוקים את אשר לאלוקים".
כפועל יוצא מכך, וכנגזרת של "גלישת יתר" מהגישה המינימליסטית של שיתוף פעולה בתחום ההגנתי-הישרדותי, נציגי המגזר משרתים מאז קום המדינה בכנסות ישראל ובחלק מממשלות ישראל. בעשורים האחרונים, וכהמשך ל"גלישת היתר", יותר ויותר חרדים יוצאים לשוק העבודה, לומדים באקדמיה, מתגייסים למד"א ולשירות המדינה ואפילו לצה"ל (אם כי במספרים נמוכים מהמצופה בתהליך).
כך שכבר עם קום המדינה, היהדות החרדית בישראל מתפקדת יותר על תקן אופוזיציה פוליטית-אידיאולוגית במסגרת שיטת המשטר הישראלית, ולא על תקן תנועה חתרנית-דיסידנטית.
בניגוד לערביי ישראל, החרדים לא מבקשים לבטל את ההסדר החוקתי המרכזי של מדינת ישראל- 'מדינה יהודית ודמוקרטית'. במסגרת תפיסת "שתי החרבות" הם מבקשים לוודא את שמירת הצביון ההלכתי המינימלי במרחב הציבורי הציוני (בהתאם להסדר ה"סטטוס-קוו" מ1947) וכמובן את שמירת מעמדם של לומדי התורה.
בשני העשורים האחרונים, השיח החרדי- הפוליטי, הציבורי והתקשורתי- עוסק אמנם ביחסי דת ומדינה ומבקר בחריפות את מה שלדעתו סותר את הגדרתו היהודית את הפרהסיה בישראל. אבל באותה מידה משדר בשאר התחומים "ציונות דה-פקטו": תמיכה במאמצים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל, אזכורים על זכויות העם היהודי על ארצו, צידוד בזכותה של מדינת ישראל להתקיים בביטחון, עמדה ניצית כלפי הטרור, ויחס של בוז וחשדנות כלפי הרשות הפלסטינית, בה החרדים רואים אויב לכל דבר.
כך לא נראית "אנטי-ציונות". הדרך הנכונה לתאר את החרדים-הישראלים בעשורים האחרונים היא: "לא ציונים, התומכים ולוקחים חלק במדינה הציונית".
ומה לגבי אותו שסע חילוני-חרדי שלכאורה החריף בשנה האחרונה? אבן בוחן לעניין זה היא יחסו של המגזר לימי הזיכרון הלאומיים וליום העצמאות. מה שבעבר נחשב כטאבו שלא להשתתף בהם, בטח לא לציינם (בבחינת "ובחוקותיהם לא נלכה") זכה בשנים האחרונות לא רק לצידוק הלכתי ("ניחום אבלים" ו"קידוש השם" ליום הזיכרון, "הכרת הטוב" ליום העצמאות). יותר חרדים לוקחים חלק בטקסים הלאומיים עצמם והתחושה היא שנוכחותם שם היא פועל יוצא של שותפות גורל תוך לקיחת חלק בכּלל. אחרת היו מציינים את הימים הלאומיים לבדם בבית המדרש.
לקט סיקורים, פאנלים וטורים מהעיתונות החרדית מיום הזיכרון ויום העצמאות מעיד על האופן בו המיינסטרים החרדי רואה את השתלבותו הייחודית בציבוריות ובממלכתיות הישראלית, במיוחד השנה:
במספר אתרי אקטואליה חרדיים הועלו קישורים הקוראים לזכור את הנופלים בקריאת פרקי תהילים לעילוי נשמתם. אתר 'כיכר שבת' ערך פאנל בהשתתפות רבנים תחת הכותרת "עם אחד- אוהבים וזוכרים" ואף כינו את מעשה הקיצוניים ממאה שערים ששרפו זרים שהונחו על קברי חללים כ"חילול השם". רדיו 'קול ברמה' ערך משדר מיוחד לזכר חללי צה"ל ביום הזיכרון ובראיון שערכו עם הרב אהרן כהן, מנכ"ל 'תכלית' נאמר כי: "עד עכשיו התקשרו אלפים לפרויקט 'אמץ חלל'. עם ישראל בערבות הדדית. האנשים האלו חירפו את נפשם למעננו ואנחנו מחזירים להם קצת ופונים לאנשים שידליקו נר ויקראו עליהם תהילים ומשניות." אתר 'אקטואליק' אף שידר בשידור חי את טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. כמו כן התקיימו פורומים של עיתונאים, רבנים ופובליציסטים אודות יחסי החרדים עם מדינת ישראל. וכמובן, פורסמו זמני המטס של חיל האוויר (אפילו באתר שמרני כמו JDN ).
