החלטת חבר המושבעים במשפטו של השוטר שהרג את ג'ורג' פלויד – או, כעת בהגדרה רשמית, רצח אותו – היא סימן חיובי למדי עבור מבקריה של ארה"ב מבית ומחוץ. לכאורה, יש כאן דוגמה מופתית של צדק בפעולה: הסרטון של השוטר, דרק שובין, לוחץ על צווארו של פלויד המתחנן על נפשו עד מוות זעזע את ארה"ב והוביל לגל כה דרמטי של הפגנות ומהומות שסיקורו עקף במהרה את זה של המגפה שהשתוללה באותו הזמן. והנה, שנה לאחר מכן, עמדו שנים־עשר אמריקנים – גברים ונשים, שחורים ולבנים, עניים יותר ועשירים פחות – והכריזו פה אחד: שובין רצח, שובין ישלם.
אולם ישנן אינדיקציות לכך שחגיגות לא יהיו כאן. נבחרי השמאל ואנשי התקשורת שמתפקדים בעיקר כדובריהם, מיהרו לטעון שזה לא מספיק. בזמן ששמח על ההחלטה, הנשיא האמריקני ג'ו ביידן לא היה יכול שלא להזכיר גם "גזענות מערכתית" בדבריו. דברים שהפכו בעיקר לכתב אישום נגד המערכת אותה הוא מוביל, במקום ברכה על כך שהיא פעלה כראוי במקרה בו אלימות ברוטלית, שייתכן שהיה לה רקע גזעני, הפציעה. בקונגרס, אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, שמסמלת את הפלג הקיצוני של השמאל האמריקני, נשאה דברים כה חריפים נגד מוסדותיה של ארה"ב שמי שהיה שומע אותה מבלי לדעת מה קרה היה עלול לחשוב בטעות ששובין זוכה מכל אשמה.
תגובותיהם של ביידן ואוקסיו־קורטז לא היו יוצאות דופן, אלא שתי נקודות על סקלה עליה ניתן לשבץ כל תגובה מהצד הדמוקרטי של המפה. הסיבה לכך נראית פשוטה: מותו הטרגי של ג'ורג' פלויד לא רק הצית סערה חברתית, אלא הזדמנות פוליטית בה מיהר השמאל האמריקני להיאחז בשתי ידיים. גם אם נשים בצד את רמת הצדק שברטוריקה שלהם נגד מוסדות המדינה שהם מייצגים, ברור שהרטוריקה הזו הייתה אפקטיבית ביותר כדרך להוציא המונים לרחובות, כדי להפגין נגד הצד השני, וחשוב הרבה יותר, כדי להגיע לקלפי ולשים את הפתק הנכון בבחירות. ברכות על החלטת חבר המושבעים כעשיית צדק והוכחה שהמערכת עובדת היו מכלות את אחד הנשקים היעילים ביותר בארסנל הפוליטי שלהם. והם לא מתכננים להפסיד את הקלף הזה כל כך מהר.
עוד סיבה לכך שייתכן שמוקדם מדי לחגוג את ההחלטה היא שהסיפור עוד לא נגמר. כן, שובין נמצא אשם במעשיו, אולם גזר הדין עוד לא ניתן, וייתכן שלא יקבל את המקסימום האפשרי: 40 שנה בכלא. גם אם השופט כן יפסוק לחומרה, אנליסטים משפטיים בארה"ב ציינו בימים האחרונים שלפרקליטיו תהיה קרקע לערעור שעלול לשאת פרי. למשל, הם עשויים לטעון כי דבריהם של נבחרי ציבור שונים – מביידן שרמז להחלטה המועדפת עליו בתחילת השבוע ועד חברת הקונגרס מקסין ווטרס שקבעה שתהיה אלימות ברחובות אם שובין לא יורשע – השפיעו על החלטתו של חבר המושבעים, שלא בודד ולכן נחשף לתקשורת במהלך המשפט. ומעבר לשיקול הזה, תמיד ישנו סיכוי שערכאה גבוהה יותר תראה את המציאות באופן שונה מהנמוכה. במצב כזה, המהומות האלימות שנראו לאחר הרצח עלולות להחוויר לעומת הזעם שישתרר ברחובות מיניאפוליס.
