'הנגיף לא מבחין בינינו', הוא משפט ששמענו הרבה בשנה האחרונה, אבל אתמול (ד'), בפרק השני של הסדרה 'פרויקט משפחות', אפשר היה גם לקבל המחשה שלו על המסך. עשר המשפחות הישראליות המגוונות שאחריהן עוקבת הסדרה התיעודית של דוד דרעי, המחישו היטב לאורך רוב הפרק, את עיוורון הצבעים, הדתות והזהויות של נגיף הקורונה. הקורונה והשלכותיה הגיעו גם לבית שמש, גם לעפרה גם לתל אביב וגם לטייבה. הקושי לשמור מרחק מסבתא היה משותף גם לראאד אבו אלקיעאן מאום אל חיראן וגם להילה שלומי מירוחם, ואת ייסורי האבטלה חוו בשנה הזאת גם יעל הקיבוצניקית, גם אניה שעלתה מרוסיה וגם ג'מאל מטייבה. גם כשהם נשאלים מה מפחיד אותם, כמעט כל המבוגרים מדברים על מוות, והילדים על רעידת אדמה או הר געש.
ועדיין, היו רגעים בפרק אתמול שהמחישו את הפערים, גם בשנת הקורונה. משפחת ועקנין מבית שמש שמייצגת בסדרה את הציבור החרדי לא אכזבה את הסטטיסטיקה כשאחוז ניכר מבני המשפחה חלה בנגיף. בהמשך, הם הצליחו לעורר את קנאתו של דרעי כשילדיהם חזרו ללמוד בתלמוד תורה בזמן שהילדים בתל אביב עדיין נשארו בבית בגלל הסגר. משפחת אבו אלקיעאן מייצגי החברה הבדואית הודו שהריחוק החברתי מאתגר אותם במיוחד. "התחלנו להיות אשכנזים", צחקה מרים, כשהיא מספרת על השינויים בהרגלי החיבוק. גם ג'מאל עבד-אל-קאדר מטייבה הודה שהוא לא מסוגל לוותר על המגע, למרות שאשתו היא אחות שמטפלת בחולי קורונה.
וכאן גם היה הפספוס של הפרק. במקום להתעכב על החוויות הייחודיות של הקורונה, דרעי העדיף למהר לקפוץ ממשפחה למשפחה, ומעניין לעניין. הוא כן נגע מעט במשבר שחווה הציבור החרדי בעקבות הסגירה הממושכת של הישיבות, כשהתייחס להחלטתו של אחד מילדי משפחת ועקנין לעזוב את הישיבה לטובת לימוד מקצוע, אבל זה קצר ולחלוטין לא ממצה. לא הייתה התייחסות להתמודדות של הציבור החרדי עם המעבר של מערכת החינוך לעולם הזום. לא הייתה התייחסות לקושי של הציבור הערבי והדתי לשמור על מגבלות ההתקהלות, לא נבדק ההבדל בין חווית הקורונה במרחב האורבני הצפוף לעומת ההתמודדות אתה במרחבים הפתוחים בפריפריה, ולא הייתה שום התייחסות לסוגיית החיסונים שפתחה שוב פערים בחברה. מגפה של פעם במאה שנה אמורה לקבל יותר דקות מסך בסדרה כזו, ובמובן הזה הייתה פה החמצה.
ולא שהיו חסרות סיטואציות מעניינות בפרק. הפסקת היריון מתקדם, עזיבת קריירה לטובת גידול ילדים, סיפור של אלימות במשפחה שהוביל לגירושין, והתגובות השונות של המשפחות למשפחה החד מינית של דרעי – כולם סיפורים מעניינים שיכולים להחזיק דקות מסך ארוכות, אבל בפרק שכותרתו היא 'קורונה משפחתית', הציפייה הייתה ליותר העמקה בהתמודדות הדומה והשונה של המשפחות עם משבר הקורונה. את הסיפורים האחרים אפשר היה לשמור לפרקים אחרים.
