במהלך מבצע עופרת יצוקה יצא הזמר והיוצר אריאל הורוביץ לסיבוב הופעות לתושבי הדרום ששהו ימים ארוכים במקלטים מחשש לפגיעת טילים בבתיהם. בבוקר היציאה ראה הורוביץ בטלוויזיה את תמונות חיילי צה"ל בדקות שלפני הכניסה הקרקעית לעזה. "פתאום ראיתי על המסך את הניגוד לכוכבי הריאליטי הקשקשנים שמאכלסים את השידורים בדרך כלל", סיפר. "שאלתי את עצמי: איפה כל האנשים האלה מתחבאים ביומיום שלנו? אם יש לנו אנשים כאלה – למה המרחב הציבורי האלקטרוני שלנו נראה כמו מצעד איוולת אחד גדול? ואז עלה לי בראש הדימוי: האנשים האלה מתחבאים כמו רקפות בין הסלעים".
להורוביץ היו שעות בודדות לכתוב את השיר לפני שהגיעה ההסעה לאסוף אותו. הוא התיישב לפסנתר והמילים והמנגינה פשוט יצאו ממנו. הוא הקליט את השיר בטלפון ושמע אותו כל הדרך וכבר באותו ערב שר אותו לתושבי הדרום. זמן קצר לאחר מכן השיר הוקלט ויצא לרדיו והיה לאחד השירים המושמעים ביותר בתקופת המבצע.
"בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים
בין משפחות הפשע לטלוויזיה השטחית
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים.
בין הישנים ברחוב לדקירות במועדון
בין מה שבדרך כלל קוראים בעיתון
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים.
וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות בין הסלעים"
(מילים ולחן: אריאל הורוביץ)
הורוביץ מפגיש אותנו עם הסלעים המכוערים בחברה הישראלית – רחובות מלוכלכים, טלוויזיה שטחית ועוד, שלעיתים נראה כי הם ממלאים את כל הנוף, אך אז מצביע על כל הרקפות היפהפיות שמופיעות תמיד כשהארץ צריכה. יש בנו סולידריות מדהימה שמתחבאת רוב הזמן, אבל אם רק נציץ בין הסלעים נמצא את כל הרקפות.
בפרשה שלנו מופיע רצף של ציוויים חברתיים – איסור רכילות, ציווי על משפט צדק, לא תשנא את אחיך, לא תיקום ולא תיטור, שנחתם בפסוק הידוע "ואהבת לרעך כמוך". פסוק שזכה לפרסום מכיוון שרבי עקיבא קבע כי זהו "כלל גדול בתורה", קביעה שהולחנה ותושר על ידי הילדים במדורות ל"ג בעומר בעוד שבוע. מעטים יודעים שעל רבי עקיבא חלק בן עזאי שאמר כי יש כלל גדול יותר: "זה ספר תולדות האדם".
לכאורה, פסוק זה לא נשמע כמו כלל. ובאמת, אם נפתח את פרק ה' בספר בראשית נמצא אותו בתחילת הפרשייה שמתארת את צאצאי האדם הראשון עד נוח. אין בה כללים או ציווים בכלל, אז למה התכוון בן עזאי?
ר' עקיבא אומר "ואהבת לרעך כמוך" – התורה מצווה אותנו לצאת מעצמנו, להתעלות על הרצונות והצרכים הפרטיים שלנו, לחשוב על האחר ולאהוב אותו. בן עזאי ודאי יסכים עם רבי עקיבא ויודה ש"ואהבת" הוא כלל גדול בתורה. המחלוקת שלו אינה על העיקרון אלא על קנה המידה. הוא מזכיר לנו שכולנו נולדנו מאותו אדם ראשון וכולנו אחים אחד של השני, ועל כן יש צורך ביותר מאהבה הדדית בין־אישית – עלינו להפגין סולידריות כלל עולמית. בן עזאי רוצה שנדע שהיציאה מתוך עצמנו אינה כלפי "רעך" בלבד, זה טוב אבל לא מספיק, אלא יש צורך ב"ואהבת לתולדות האדם כמוך".
אין ספק שעם ישראל יודע להפגין סולידריות בעיתות משבר כמו מלחמה, אינתיפאדה או מגפה. אבל לכלל הגדול שבתורה אין זמן ומקום. יש צורך להפגין סולידריות גם ביום יום, גם תוך כדי משברים ומחלוקות פוליטיות. יש צורך להפגין סולידריות כלפי עמים אחרים שגם הם חלק מתולדות האדם.
"ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל מאוד קשה לקיום בפני עצמו, בלי תוספות. ובכל זאת, כשאנו קוראים אותו בתורה עלינו להתפלל שנזכה להרחיב אותו לממדים של בן עזאי.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
