מכתב גלוי לנפתלי בנט

הטור הזה נכתב בבורות מוחלטת. אני מכיר את נפתלי בנט שנים, הדרכים שלנו הצטלבו כמה פעמים; בפוליטיקה אין חברים, אבל אני חושב שאני יכול להגדיר אותו חבר; ובכל זאת, אני לא יודע אם בעוד חודש הוא יעמוד בראש ממשלת "אחדות", יכהן כשר הביטחון של נתניהו, יסביר אצל אופירה וברקו שניסה למנוע בחירות חמישיות אבל לא הצליח, או יעזוב את הפוליטיקה וייסע לתפוס גלים בקוסטה ריקה. בקיצור, אין לי מושג. כרגיל.

לא קל להיות "בנטיסט" בימים אלה. למה לא קל? קודם כול, כי אני לא חושב שאני כזה. בסבב א' של בחירות 2019, הצבעתי לבנט ולימין החדש. הם לא עברו את אחוז החסימה, והייתי מבואס בשבילי ומבואס בשבילו, אבל הייתי בטוח שמיד תקום ממשלת ימין יציבה עם יותר מ־61 מנדטים, ולא חזיתי את ההפתעה של איווט. בקיצור, חגגתי למרות שבנט לא עבר. אם זה "בנטיסט" – אז אחלה.

אבל יותר מזה, קצת קשה להיות בנטיסט בימים אלה כי לא משנה מה יקרה, ידידיי בליכוד ימצאו דרך להאשים בזה את בנט ואת כל בוחריו. ראינו זאת השבוע, בהצבעה על הרכב הוועדה המסדרת: בבוקר הוצף טוויטר בהערכות שבנט הנכלולי יצביע עם השינוייסטים; אבל בנט הצביע עם נתניהו, ודווקא "הימנים החדשים" מרע"ם עשו תרגיל. ובכל זאת, מי שחטפו את האש היו שוב הבנטיסטים. אז האם א־לוהים מסוגל לגרום לנתניהו נזק שבנט לא יהיה אחראי לו?

קפטן בחדר ההלבשה

אז לא, בנט לא אשם בפלונטר הפוליטי, הוא לא חייב דבר לנתניהו באופן אישי, ובאופן כללי התסכול הגדול של בוחרי הליכוד כלפיו נובע גם מכך שבוחרי הליכוד לא יצאו בהמוניהם להצביע הפעם וגם כי בנט, רחמנא ליצלן, לא ביביסט.

אבל אחרי שאמרנו את כל זה, נראה לי שאחרי שהבהרנו שברמה האישית אין לבנט שום חוב לנתניהו, הגיע הזמן להעלות בפניו כמה תהיות. לפני כשבועיים, כשהתחילו הדיווחים בחדשות שבנט "סגור" עם לפיד, שלחתי הודעה לפרשן בכיר במיוחד ושאלתי אותו אם לדעתו בנט ילך לראשות ממשלת מרכז־שמאל, והוא ענה לי בפשטות: "כמה פעמים יצא לך לסרב לראשות הממשלה?". כשהשיחה המשיכה הוא אמר לי שבסוף הוא לא מאמין שבנט ילך על זה; אבל הפיתוי גדול, גדול מאוד.

אבל קחו אותי, נניח. אם הייתי עכשיו מיליארדר חסר תקנה, והייתי קונה את קבוצת הכדורגל של ברצלונה ומשקיע בה מאות מליונים כשיש לי רק דרישה אחת, לשחק כקפטן; האם הייתי הופך לקפטן ברצלונה או לבדיחה של חדר ההלבשה, כשמאחורי הגב במקלחות כל השחקנים מדברים בינם לבין עצמם על הדביל עם הכסף שחושב שאם הוא לבש מדים של בארסה לא רואים שיש לו כרס ואין לו מושג בכדורגל? לא משנה כמה מפתה ראשות הממשלה, העובדה שבכניסה ללשכה שלך יש לוחית מתכת שהתואר "ראש הממשלה" כתוב עליה לא הופכת אותך לכזה.

אז נכון, השותפים האפשריים מדברים בסיסמאות ברוח "נשים את המחלוקות בצד ונדאג רק למה שמעניין את הציבור". אבל המציאות – יש לה קטע כזה, לא לשים את המחלוקות בצד. להפך: כשהיא מזהה חרך טוב למחלוקת, היא מיד ממלאת אותו באחת. אני אפילו לא מדבר על איזו דרישה אמריקנית להקפאת בניה, או על הסכם עם איראן; המציאות הישראלית היומיומית תמיד תזרוק עליך בוץ בערימות, ולא אכפת לה אם הבטחת שלא תתעסק בבוץ.

באתי לקטר

אז הנה אני פונה לנפתלי: בטח שמת לב שגוש "השינוי" כבר לא קורא לעצמו גוש השינוי, והרטוריקה השתנתה ל"ממשלת אחדות ישראלית". אתה יודע למה כבר לא קוראים לזה "שינוי"? כי השינוי שמדברים עליו הוא החלפת נתניהו, ושינוי כזה קורה בתוך רגע. אם תוקם ממשלה שנתניהו לא עומד בראשה – הופ, הושלם ה"שינוי". ואז מה נותר? יש עוד "שינוי" שמחבר בינך ובין מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ, יואב סגלוביץ'? שינוי הוא כיף, אני יודע, הבעיה היא שהפנטזיה שלנו לפעמים גדולה הרבה יותר ממה שקורה אחריו.

כל הזמן מזכירים לך את הבטחת הבחירות שלך: לא ללכת לבחירות חמישיות. הם קוראים לה "הבטחת הבחירות המרכזית", אבל לא זכור לי שכינסו אותי ואת כל מצביעיך ואמרו להם לפני הבחירות – שמעו, זאת ההבטחה המרכזית, ואם לא מתאים – תצביעו לבצלאל. אם אני זוכר נכון, היו עוד שלוש הבטחות "מרכזיות". את חלקן שמעתי בראיונות בתקשורת, את חלקן בשיחות פשוטות. הבטחת לשבת בממשלת ימין, הבטחת לא להישען על מפלגות ערביות והבטחת לא לשבת תחת יאיר לפיד, גם לא ברוטציה. כל ניסיון למתג הבטחת בחירות אחת כמרכזית ואת השאר כשוליות הוא שקר. כולן "מרכזיות".

בשלב הזה אני שואל את עצמי: רגע, זמרי. לקטר זה קל, אבל מה הפתרון שלך? וואלה – לא יודע. זו הפריבילגיה של כותבי טורים. הם יכולים להתלונן עד מחרתיים בלי להביא פתרון, וזה בסדר. אבל אני יודע מה לא הפתרון, והפתרון לא יכול להיות בוז מוחלט לסיבה שבגללה נכנסת לפוליטיקה. עד שבנט הצטרף לפוליטיקה, לא חשבתי להצביע למפלגה של הציונות הדתית. אבל נפתלי, אתה הבאת משב רוח מרענן; דיברת על נושאים שהרגיז אותי שפוליטיקאים, במיוחד בימין, לא מדברים עליהם. אתה ואיילת הכנסתם למיינסטרים את הדיון ברפורמות המשפטיות. דיברתם על סיפוח. אני עוד זוכר את הסרטון ההוא שלכם עם החול, שבו התחלתם לדבר על שטחי C וריבונות.

אני זוכר איך מחנה ה"שינוי" דיבר עליך כעל נביא ההדתה שכל מטרתו כשר החינוך היא לשטוף את מוח ילדינו התמימים בדבר הנורא הזה שנקרא יהדות. אני זוכר שהפכו אותך לפשיסט כשנלחמת בארגוני שקר כמו שוברים שתיקה ובצלם. אני זוכר הכול. ועכשיו אותם אנשים שחבטו בך על האידיאולוגיה מוכנים להמליך אותך עליהם בשם האידיאולוגיה היחידה שלהם – רק לא ביבי.

אתה לא חייב לנתניהו שום דבר. בהרבה הזדמנויות שהיו לו הוא רץ קודם כול לשמאל, כי יותר נוח לו איתם מאשר עם נודניקים כמוך. אז נכון, בחירות חמישיות זה נורא, ולדעתי נתניהו והליכוד צריכים להתפשר עד לקצה גבול היכולת כדי להקים ממשלת ימין. אבל כל אלה לא מעניקים לך אישור לשכוח מי זה נפתלי בנט ולמה הוא בפוליטיקה.

אני לא מקנא בך כרגע. זו ממש "בחירתה של סופי", הסיטואציה שלך. אבל אומר לך, כחבר, שגם בין ברירות גרועות, יש גרועות יותר.