יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

משה מאירסדורף

עורך באתר מקור ראשון

"טרור הטיקטוק" מגיע לטוויטר: ככה התעוררנו מההנגאובר של יום העצמאות

וגם: רמת השיח בפיד שיורדת לעומקים חדשים, ויכוח מיותר על מתכון לדג סלמון, פדיחות של ההורים וצמד רעים (חצי ממנו, יותר נכון) בציוץ מפתיע

אחרי 24 שעות של חגיגות יום העצמאות, שבהן התהלכנו גאים ומאושרים על הזכות שנפלה בחלקנו לראות את מה שאבותינו לא העזו אפילו לחלום, אחרי ששיננו לעצמנו שהבעיה הכי גדולה שלנו עם המדינה היא משאת נפשם וכיסופיהם של הדורות שלפנינו, ואחרי שהבטחנו לעצמנו לאמץ עין טובה על המציאות ולזכור את הנס ולא להתרגל – התעוררנו.

אני לא אומר את זה בגאווה אבל זה היה מעבר חד, כמו סוג של הנגאובר אכזרי במיוחד, מחגיגות תקומתה של מדינת היהודים לתמונות שזלגו לטוויטר במה שנודע כ"טרור הטיקטוק". אגב, אם תגלגלו את זה על הלשון זה נשמע כמו איזה משחק יפני חמוד חדש שיבואן חכם הביא לארץ. "טרור הטיקטוק".

מה שזה באמת זו אלימות והתעללות ביהודים רק כי הם יהודים והם לובשים סממנים יהודיים. זו תחושת אדנות ועליונות מצידם של ערבים צעירים במדינה וצפצוף ארוך מאוד על רשויות החוק. צפצוף, אגב, שיתברר בהמשך כלא־מנותק מהמציאות בכלל. אין אדם נורמלי שחושש שייתפס או יודע שייענש, שיעלה תיעוד של עצמו מבצע עבירה. עצם העובדה שהיא עלתה לרשת החברתית בלי חשש, צריכה להכאיב לנו לא פחות מהסטירות והמכות שחטפו החרדים בירושלים.

ההבנה שישראל היא ביתם הבטוח של יהודי ישראל, ההבנה שרק באירופה יהודי יכול לחטוף מכות ודבר לא יקרה, חטפה מכה רצינית מאוד בכנף.

זה היה הסרטון הראשון בשרשרת:

וזה המשיך והמשיך:

היו גם מקרים לא אלימים אבל הזלזול שלהם באוכפי החוק ומוסדות השלטון רק הגבירו את תחושת ההשפלה מכבודה הרמוס של המדינה:

ואם כל זה לא מספיק, התיעוד הזה בהר הבית, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, הוא גם סוג של סטירת לחי לחגיגות העצמאות והריבונות שלנו בשבוע שעבר:

לאורך כל השבוע גררו הסרטונים הללו תגובות רבות, בעיקר מימין. ישי פרידמן למשל הצביע על אפשרות לסיבה לעזות המצח במעשה ובתיעוד שלו:

ורועי עידן סיכם:

היו כאלה ששמו לב לדיווחים התקשורתיים שנזהרו בכל מאודם מלכנות את מי שעשו את המעשים כערבים.

וכמו בפתיחה של הטור, יש מי שלא אהב את המסגור של התופעה הזו כ"טרור הטיקטוק":

היו גם כאלו שחיפשו את תגובותיהם של מזהי התהליכים, מגני ה"טרור היהודי", ואלו שיודעים יפה מאוד למצוא מילים לגינוי כשמדובר ביהודים אלימים:

היו גם המון תגובות של חרדים שקראו לטפל במצב אבל היה ציוץ אחד שנון ששבה את ליבי:

ואם בשמאל הישראלי לא יצאו מגדרם כדי לגנות את ה"צעירים" וה"ירושלמים" הגיע האירוע ביפו, בו הותקפו ראש ישיבת ההסדר, הרב אליהו מאלי ומנכ"ל הישיבה משה שנדוביץ', וגרם להם לצאת בגרון ניחר. לא נגד הערבים חלילה. אל תדאגו.

והקלאסי: להגחיך את ההאשמות נגד ראש הישיבה ומנכ"ל הישיבה בניצול העובדה שהם החליטו לנשום וללמוד תורה "דווקא" ביפו:

במהלך המהומות בערב התברר שלא חייבים ללמוד תורה או ללבוש ציצית כדי לחטוף מכות. מתברר שגם אם התחשק לך גלידה באמצע הלילה:

כך או כך, הגיעו השוטרים והשופטים ששמנו בכל שערינו והוכיחו לערבים – עם עזות המצח, ותחושת בעלי הבית שיכולים להרביץ למי שבא להם ולא יקרה להם כלום – שהם צודקים.

וזה כמובן מוביל לניסיון המי יודע כמה להראות לשמאל את צביעותו ביחס לאלימות:

התנצלות לפני שממשיכים

אני מתנצל בפני קוראי הטור על האייטם הבא שייתן את הדברים רק על קצה המזלג. לא נעלם מעיניי המשבר הפוליטי החמור בו מצויה מדינת ישראל. הטוויטר קרוע בין ביביסטים לבנטיסטים, אלו עולבים באלו, ואלו מטיחים באלו וחוזר חלילה. כיוון שאני לא מעוניין לפגוע בעבודתי העיתונאית ולגרום לקוראי הטור לא לדעת על הקרבות הנורא איכותיים ומעניינים האלו החלטתי להביא שרשור של ויכוח אחד לדוגמה. רק אחד. בחרתי בו כי הרמה האינטלקטואלית שלו היא פחות או יותר רמת הוויכוח של כל הוויכוחים שתמצאו השבוע בפיד. קראו את השרשור הזה ותוכלו להבין מה עבר על מי שנמצא בטוויטר באופן תדיר, בבחינת, לא הפסדתם כלום. בבקשה לעיונכם:

ולפינאלה של שיא האיכות:

שוחה נגד הזרם

ואם חשבתם שרק ענייני בחירה ישירה, מי יגור בבלפור בסופ"ש ומי לעזאזל ניצח בבחירות האלה הסעירו את הפיד השבוע, אתם טועים. אירוע לא פחות משמעותי מממשלת האחדות של לפיד ובנט הייתה הסערה שזעזעה את הפיד כולו: מתכון לדג סלמון.

זה התחיל די בחביבות. כתב התחום הפוליטי של גל"צ צייץ איזו ידיעה על נתניהו וסער וציין שלולא הבישולים לשבת היה מרחיב יותר. ואז זה נראה כך:

הכתב הפוליטי של ישראל היום, יהודה שלזינגר לא היסס לרגע. בלי לחשוב על המשמעות והתוצאות של מעשיו צייץ את המתכון הבא:

מבול ההעלבות שהוטח בשלזינגר משל היה רוצח סדרתי של ילדים, לא עצר במשך כמה ימים. לזכותו של שלזינגר ייאמר, הוא לא הוריד את הראש, לא נכנע ולא מחק את הציוץ או התנצל. לכל ביקורת הייתה תגובה:

וזה המשיך עוד ועוד ויהודה לא נכנע:

מטבע הדברים העניינים גלשו גם לוויכוחים פוליטיים וגם שם יהודה לא נכנע:

מודה שעדיין לא התחברתי למתכון ולא העזתי לבדוק אותו בעצמי, אבל אך סימלי בעיניי שדגי הסלמון, שהתפרסמו לא רק בטעמם הנפלא אלא גם ביכולתם לשחות נגד הזרם, היו סוג של מטאפורה חביבה למי שהתעקש לפזר עליהם אבק מרק בצל. תם ולא נשלם.

שרשור השבוע

כולנו אוהבים את ההורים שלנו מאוד אבל הורים כידוע יכולים להיות גם דבר די מפדח, במיוחד ביכולת שלהם להשתלט ולהבין את חוקי הרשתות החברתיות.

הקומיקאי תום אהרון ביקש את עזרת הציבור:

זה התחיל מתמונות פרופיל מוזרות:

אבל משם זה רק הלך והידרדר. כמו זה שאמא שלו תייגה אותו על הכתבה הבאה:

משהו קטן וטוב

אפרופו מבוגרים ברשתות החברתיות, דוגמה טובה דווקא הוא ישראל גוטסנידר, הלא הוא החצי המשופם מההרכב הזוגי בזמר החסידי "צמד רעים", שנכנס לטוויטר לפני חודש וכבר הביא ציוץ שזכה לאהבה רבה.

אריאל אלחרר, שאחראי לרבים מקטעי האלימות של הערבים בירושלים שהבאנו בתחילת הטור, יודע לצייץ גם דברים אופטימיים יותר:

ולסיום, מיזם נפלא של עיריית גבעתיים. מוזמנים לקפוץ:

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.