רכישת דירה היא חלומו של כל זוג צעיר במדינת ישראל. כאשר זוג צעיר רוכש את דירתו הראשונה, המדינה מקלה עליו מאוד ומעניקה לו פטור נדיב ממס רכישה. אם לעומת זאת בני זוג רוכשים דירה שנייה, הם לא זכאים להטבה.
עד השנים האחרונות התפיסה המקובלת הייתה שהזכות לקבלת ההטבה ניתנת לתא המשפחתי, כיחידה אחת. לפיכך קבע החוק שאם לאחד מבני הזוג יש דירה בבעלותו, שני בני הזוג גם יחד אינם יכולים לקבל את ההטבה ברכישת דירה משותפת; החוק הגדיר את בני הזוג כתא משפחתי אחד, וקבע שההטבה תינתן לתא המשפחתי פעם אחת בלבד.
השאלה שהתעוררה כבר לפני שנים רבות לנוכח ההלכה הזו הייתה מה דינם של בני זוג המקיימים הפרדה ברכושם ("הפרדה רכושית"). שאלה זו רווחת בנישואים מאוחרים, או במקרים שבני הזוג נכנסים לקשר הזוגי כשהם בעלי רכוש עצמאי וכל אחד מהם מבקש לשמר בנפרד את הרכוש שהביא עמו. האם חזקת התא המשפחתי, הרואה בבני הזוג יחידה כלכלית אחת, צריכה לחול גם במקרים כאלה?
מצד אחד, "הפרדה רכושית" יוצרת ניתוק בין דירתו של בן הזוג האחד בין נכסיו של בן הזוג השני, "מחוסר הדירה". לפיכך התייחסות פרטנית לבן הזוג השני מצדיקה את מתן ההטבה. מנגד, המחוקק העניק הטבה אחת לתא המשפחתי. הענקתה לכל אחד מבני הזוג בנפרד נותנת לזוגות שבחרו להפריד את רכושם הטבה נוספת, מעבר להטבות שמקבלים בני זוג שבחרו לא להפריד את רכושם.
בפסק דין שלמי, שניתן בשנת 2014, קבע בית המשפט העליון כי בני זוג שבחרו בהפרדה רכושית יכולים לקבל הטבה נוספת. לצורך הוכחת ההפרדה נקבע כי בני הזוג חייבים לחתום על הסכם ממון ולקיים הפרדה רכושית בפועל. דא עקא, בית המשפט לא קבע מסמרות מהי הפרדה רכושית; לפיכך התעוררו מחלוקות רבות עם רשויות המס בעניין התנאים הדרושים להוכחת ההפרדה. ביטוי למחלוקות הרבות שהתעוררו בעניין אפשר למצוא בשפע הפסיקה שעסקה בנושא. בחמש השנים האחרונות בלבד ניתנו בנושא כעשר החלטות שונות מאת ועדות הערר שדנו בסוגיה.
על הרקע הזה הגיע לאחרונה לערכאות עניין רוזנבוים ובלנק. השאלה הייתה מה דינם של בני זוג שאמנם קיימו הפרדה רכושית מלאה, אך התגוררו בדירה שהיתה שייכת לאחד מבני הזוג בלי שבן הזוג השני (מחוסר הדירה) שילם דמי שכירות בגין המגורים. רשויות המס טענו כי המגורים המשותפים בדירה בלי לשלם על כך שכר דירה שוללים את ההפרדה הרכושית, ולפיכך אין מקום להחיל את הלכת שלמי. מפאת חשיבותה הרוחבית של הסוגיה היא הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון, והוא דחה ברוב של שני שופטים את עמדת רשויות המס, וקיבל את עמדת בני הזוג הנישומים.
השופט עופר גרוסקופף, שכתב את דעת הרוב, קבע כי מגורים משותפים ללא תשלום אינם שוללים בהכרח את ההפרדה הרכושית; ושבהתקיים נסיבות אחרות המלמדות על הפרדה רכושית, יש להעדיף את מכלול הנסיבות על פני הכרעה על בסיס התנאי היחיד הזה. הוא נימק את החלטתו, בין השאר, בקושי הקיים בהטלת "קנס נישואים" על בני זוג שבחרו להינשא: בהיותם רווקים היו זכאים כל אחד מהם להטבה באופן אישי, אך בהינשאם זה לזה כאילו הוטל עליהם קנס המפחית את זכאותם להטבה ברכישת דירות. כדי לצמצם את הקנס המוטל על בני הזוג, ומתוך רצון לעודד את מוסד הנישואים, העדיף גרוסקופף לפרש את חזקת התא המשפחתי באופן שמקל על בני הזוג ומעניק להם את הטבת המס.
הרב עו"ד אופיר סעדון הוא מומחה למיסוי, וייצג את קרן רוזנבוים בבית המשפט העליון
