אינספור מילים נכתבו על הצלחתה של ישראל כמעצמה דיגיטלית. “אומת הסטארטאפ", כפי שאוהבים לכנות אותנו ב־12 השנים האחרונות, היא מקור מוצדק לגאווה ישראלית: האתרים, האפליקציות, המכשירים, חברות הנדל"ן המשרדי שמתבררות כאחיזת עיניים ענקית (אני מסתכל עלייך, WeWork) – רשימת ההמצאות וההצלחות שרשומות על שמות ישראליים היא לא פחות ממדהימה.
במהלך התקופה שבה כל חברה שנייה רשומה על שם כהן או נוימן, הוצעו שלל סיבות לתופעה. רומנטיקנים ואנטישמים הצביעו בקלות על הסיבה הקבועה: הגנטיקה היהודית. אחרים ניסו לטעון שישראלים פשוט העבירו את האובססיה הישנה לחקלאות לענף מודרני יותר – מחשבים במקום מחרשות. דן סינור ושאול זינגר, מחבריו של הספר שהפך לפופולרי “מדינת הסטארטאפ: מנוע הצמיחה הכלכלי של ישראל" טענו שמדובר בשילוב של חובת השירות הצבאי ועובדת היותה של ישראל מדינה של מהגרים. והיה גם מי שטען שגיוס החובה אכן השפיע – אך בעיקר כגורם שהכשיר ישראלים צעירים להתמודדות עם עולם בירוקרטי, מפוזר ופעמים רבות גם חסר כל היגיון ברור. מי ששרד שירות בצה"ל כנראה יגיע מוכן ומחושל יותר לקראת האתגרים שבהקמת עסק מצליח.
תהיה הסיבה אשר תהיה, אי אפשר להתווכח עם האקזיטים והפטנטים שהפכו נפוצים כל כך עד שהם כבר בקושי מקבלים כותרות. אבל לא הכול ורוד. בעוד הצלחה אחרי הצלחה נרשמות לטובת אזרחים ישראלים, ישראל כמדינה לא עושה מספיק כדי להרוויח מהעסקים הללו: בשלב כזה או אחר, הבירוקרטיה הסבוכה והתנאים הלא ידידותיים לחברות מביאים את רוב הממציאים והיזמים לברוח מפה למקומות שבהם עסקיהם יוכלו להצליח הרבה יותר. וכך בזמן שאנחנו חוגגים את העובדה שעוד ישראלי המציא עוד אפליקציה שיתופית שגם היא מבטיחה לשנות את העולם, בעמק הסיליקון חוגגים את הקמתה של עוד חברת ענק.
עד כמה ההטיה הזו מובהקת? ברשימת המדינות עם הכי הרבה חברות הזנק ששוות מיליארד דולר או יותר, כמעט 65 אחוזים (!) ממוקמות בארה"ב, כאשר סין והודו במקום השני והשלישי. ישראל אי שם במקום 13. בכל דירוג רציני של המדינות הידידותיות ביותר לחברות הייטק חדשות, ישראל מתקשה לפרוץ לעשירייה הפותחת. מצד אחד אנחנו מעודדים יזמות, אבל מצד שני נראה שאנחנו עדיין כלואים באותה חשיבה מפא"יניקית מזיקה שרואה בחשדנות כל עסק משגשג מדי, ומקפידה להיעמד מחוץ לפתחיהן של חברות מצליחות, לכחכח בגרון ולרשרש עם קופת המדינה בעיניים דורשות.
73 שנים אחרי הלידה המורכבת ולמרות (ואולי בגלל) הסכנות שנשקפו לה בצעירותה וכאבי הגדילה שבאו אחריהן, מדינת ישראל עומדת יחד עם מדינות ותיקות הרבה יותר ומתוסבכות הרבה פחות בקדמת הבמה של יזמות, המצאה והצלחה בענף החשוב ביותר של זמננו.
האינסטינקט הפטריוטי הדורש להתפאר בכך הוא בריא וחשוב; אבל גם הפטריוט הגדול ביותר יודה שתמיד יש מה להשתפר, תמיד יש לאן לשאוף לקראת השנה הבאה. אז בואו נחגוג את כל הטוב שיש למדינה שלנו להציע בענף הדיגיטלי, ונקווה שבפעם הבאה שאיזה ישראל ישראלי ימציא תוכנת מפות מהפכנית, תהיה לו סיבה טובה להישאר פה גם דקה אחרי הריאיון החגיגי במהדורה המרכזית.
