יש לי בקשה ממהדורות החדשות: נא להפסיק להדליק אותנו בכתבות שמראות חופים עם חול לבן, הרים שמשתרעים אל האינסוף או את פסל החירות וטיימס סקוור. אפילו התור בנתב"ג נראה אקזוטי למי שלא ראה חו"ל כבר שנה ויותר, והישראלים, כידוע, מכורי חו"ל, אז אנא – אל תנפנפו להם מול העיניים בכתבה תחת הכותרת המזמינה "המדריך המלא לטיסות לחו"ל" כפי שעשתה אמש מהדורת חדשות 12. כתבות כאלה עושות לנו חשק לכרטס, ובצדק.
לאחר שבג"ץ פסק בחודש שעבר כי ההגבלות על נתב"ג אינן חוקתיות ועלולות לפגוע בזכויות האזרח ככאלה שניתנו לזמן ארוך במיוחד, התרחבה היכולת לטוס. ובו בעת, "נתב"ג היא עקב אכילס", אמר אמש נדב אייל ובצדק. ובכלל, נראה שבחדשות 13 הפגינו במהדורה אתמול יותר אחריות לגבי התפיסה של נתב"ג כשער פרוץ שיכול להחזיר הנה את המגיפה. אולי זה מקרי, כי גם בחדשות 13 אוהבים לפנק בימים אלה בכתבות תיירות, אבל הניגוד אתמול היה חריף כי מצפייה היה נדמה שחדשות 12 מעודדים לטוס בעוד בחדשות 13 מעודדים להישאר בארץ.
בעוד בחדשות 13 שלחו כתב לנתב"ג כדי להראות עוד טיסה שנוחתת מהודו ואיתה נוסעים בעלי פוטנציאל הדבקה בווריאנט ההודי תחת הכותרת: "השער להודו פרוץ", נתב"ג של לי אברמוביץ' היה שונה: היא ריחפה בכתבה מנוסע אחד לשני והיגגה עמו כאשר השאלות הקשות נותרו בחוץ. "מה שיהיה יהיה, יאללה, ניסע קצת" ו"שווה לקחת את הסיכון", היו משפטים שעברו במסוע ללא כל הערה או בידוק מצד אברמוביץ'.
גם אנשים שטסים ללא היסוס למדינות כמו קפריסין, שהיום מתחיל בה סגר בן שבועיים, וגם לאיסטנבול כאשר טורקיה הוכרזה כאחת המדינות שמסוכן לנסוע אליהן בשל התחלואה, הם תוכן שנמצא ראוי לשידור ללא ביקורת, אלא להיפך: עם טיפים והוראות הפעלה איך לא למצוא את עצמך נתקע בארץ רק כי שכחת טופס ביוונית. "המדינות עושות הכול כדי לפתות את התיירים הישראלים המחוסנים להגיע דווקא אליהן", אמרה הקריינות, ושוב, גם אנחנו תיירים ישראלים, אז זה פיתה אותנו. רצינו לכרטס.
בכתבת תיירות הזו אפילו הכתבים של חדשות 12 בחו"ל – אם זה יונה לייבזון בניו יורק או אלעד שמחיוף בלונדון גויסו כאילו היו שליחים של השטיח המעופף ושידרו אווירת כיף בערים שלהם ושוב זענו על הספה ושוב רצינו לכרטס מכל הלב.
צריך להיות ממש מנותק כדי לשדר כתבה של מדריך שכזה לחו"ל באותה נשימה עם כתבה על התחלואה המשתוללת בהודו עם כ-2 מיליון חולים חדשים השבוע בתת היבשת ושריפת גופות נפטרים מאסיבית ברחובות בעקבות הווריאנט ההודי. הודו היא יקירתם של תיירים וטיילים ישראלים רבים ובשעה שהיא נאנקת מחוסר בחמצן (חוסר אמיתי שמצריך סיוע עולמי). לדבר על תיירות באתרים אחרים שגם הם מוטל ספק מבחינת בטיחות בריאותית, זה חוסר רגישות וחוסר סולידריות עם מדינה שהיא ידידתה של ישראל.
בשבועות האחרונים אנחנו חוזרים לסוג של שגרה: החיסונים משפיעים, הגבלת המסכות כבר פחות דרקונית ומדברים על פתיחה נרחבת, כמעט רגילה, של מקומות רבים. מי שבוחר לטוס לחו"ל, בעיקר למקומות שסומנו כבעלי פוטנציאל נפיץ, מסכן את כל ההישגים שלנו ועלול להחזיר לפה וריאנטים מכל מיני מדינות שיעמידו גם את יעילות החיסון במבחן.
בקיץ צפויים ישראלים רבים לטוס לחו"ל אך כל מי שסגר טיסה צריך לחשוב האם זה שווה את זה. על פניו נראה שלכרטס כרגע זה לנהוג בחוסר ערבות הדדית. "חופשה בעירבון מוגבל" סייגה את כל הכיף הזה קרן מרציאנו, אבל זה לא הספיק. בצד הצורך הברור להחיות את ענף התיירות ולאפשר פרנסה, צריך לראות איך עושים הכול כדי שהקיץ הקרוב לא יהיה פיאסקו שיחזיר את כולנו לאחור.
