אינתיפאדה חדשה באה לעולם: סטירות ומכות ליהודים עולות לרשתות החברתיות ומתפשטות כשריפה בשדה קוצים. פרעות רחוב שהמשתתפים בהן הם בעיקר צעירים מתפשטות בירושלים, ביפו ובערים אחרות. במקביל – ירי מעזה. מה הסיבות? מה הרקע? מה הגורמים? אנשים מנסים למצוא הסבר וכוחות הביטחון במבוכה: האם להקשות את היד או לרככה? לפרעות הימים האחרונים יש כמה סיבות רקע וכמה גורמים מידיים.
הסיבה הראשונה היא הקורונה. לא המחלה עצמה, אלא הסגר על שמי המדינה, היעדר טיסות חופשיות כבעבר וסגירת מדינות באירופה ובארה"ב בפני מהגרים. מה הקשר? מתברר שבמהלך 20 ויותר השנים האחרונות היגרו מירושלים ומאזורי יהודה ושומרון אלפים רבים של צעירים ערבים שסיימו תיכון ועברו בעיקר לארה"ב, לעיר דירבורן שבמדינת מישיגן, ולערים אחרות. חבר מביא חבר, ובן דוד מביא בן דודה. אלפים אחרים היגרו לאירופה.
הגירת הצעירים נובעת מתחושתם שכאן הם מיצו את האפשרויות שלהם. השחיתות ברשות הפלסטינית, היעדר האופק התעסוקתי, תחושת הסגירות והרצון להשתחרר מהחברה החמולתית, בצד השכלתם המאפשרת לרבים מהם להיקלט בעבודות בחו"ל יצרו את תופעת "כפרי הרפאים" ביו"ש ששיעור ניכר מתושביהם היגר לחו"ל והשאירו שלדי בתים כדי שאחרים לא ייקחו את אדמתם.
לפני יותר משנה נעצרו הטיסות, וגם כשהתחדשו חלקית יש מגבלות על עליה למטוסים והגעה ליעדים באירופה ובארה"ב. אחיהם ובני דודיהם של הצעירים נמצאים שם, ואילו הם תקועים בארץ בלי תקווה להיחלץ ממנה כמו שתכננו. האבטלה – בעיקר בענף המלונאות – במהלך השנה האחרונה הרעה מאוד את מצבם הכלכלי. הם מתוסכלים ולכן משתוללים, רבים מהם נהגו להתגודד באזור שער שכם, וסגירתו הרגיזה אותם מאוד.
סיבה שנייה היא החודשים האחרונים שבהם שמעו מימין ומשמאל, מישראלים ומערבים, מקרובים ומרחוקים, שהבעיה הפלסטינית איננה מהווה עוד מכשול בדרכה של ישראל להתקבל כחברה לגיטימית במועדון הערבי האזורי. האמירות הללו מרגיזות אותם כי הם גדלו על האקסיומה שהבעיה הפלסטינית היא מרכז העולם ואת רוגזם על דחיקתם לשוליים היו מי שהוציאו על תיירים שהגיעו לארץ מסעודיה, מבחריין ומהאמירויות. עכשיו יוצא רוגזם על הישראלים.
סיבה שלישית היא הטיקטוק, הרשת החברתית הוויזואלית המכוונת לצעירים. מספיק ש"גיבור" אחד מעלה סרטון שבו הוא סוטר ליהודי כדי שסרטון זה יהפוך לוויראלי ומיד קופצים עוד רבים הרוצים לזכות ברגע של תהילת רשת ומחקים אותו. אם אותו "גיבור" מצליח גם לקלל מול מצלמת הרשת את אנשי כוחות הביטחון הישראלים המתנהגים באיפוק אז בוודאי שיקומו לו ממשיכי דרך. ללא ספק, התקשורת החברתית היא הפרסומת היעילה ביותר למאורעות השבוע האחרון והיא שפכה דלק סילונים על האש.
סיבה רביעית היא הקפיצה על המציאה של ארגונים ממוסדים, החל ברש"פ דרך החמאס וכלה בג'יהאד האסלאמי. יו"ר הרש"פ, מחמוד עבאס, רוצה לדחות ואף לבטל את הבחירות הן לפרלמנט והן לנשיאות, כדי לא לתת לחמאס להתקרב אל השלטון מפחד שמא הם יגברו עליו. חימום הגזרה מול ישראל משמש לו כעלה תאנה לבטל את הבחירות תוך הטלת האשמה – איך לא? – על ישראל.
תנועת חמאס גם היא מנסה לקפוץ על הנמר ולקדם את הפופולריות שלה ברחוב הירושלמי בפרט והכללי ביהודה ושומרון. גם ארגונים אחרים, מהג'יהאד האסלאמי ועד החזית העממית, מטילים חכה במים הסוערים שמא יצליחו גם הם לדוג קצת פופולריות. העניין מקבל משנה חשיבות לרגל הבחירות שאולי תתקיימנה ברש"פ.
סיבה חמישית היא הרמדאן. במשך חודש זה צמים וישנים ביום ושוברים את הצום בערב בסעודה גדולה. אחריה יוצאים לתפילת התראויח ובסיומה זורמים לרחובות אלפי חוגגים. הצפיפות ברחוב והאווירה הדתית שמשרה הרמדאן יוצרות בקרב ההמונים ברחוב תחושת כוח עם מרכיבים דתיים, והמרחק מכאן עד לפגיעה ביהודים קטן מאוד.
סיבה שישית היא תגובה להתקדמות היהודית ביישוב החלקים המזרחיים בירושלים – כפר השילוח, שיח' ג'ראח והעיר העתיקה – ותגובה מאוחרת להעברת שגרירויות זרות, ובראשן האמריקנית, לירושלים.
סיבה שביעית היא החולשה שמשדרת המערכת הישראלית בחדשים האחרונים לעומת העצמה המחודשת של הצד הפלסטיני: מצד אחד – המבוי הסתום הפוליטי בישראל, הדיבורים על הסתמכות הימין על מפלגת "האחים המוסלמים", האחות האידיאולוגית של חמאס והרפיון שמקרין נתניהו, ומצד שני – העידוד שמקבלים הפלסטינים משינוי המדיניות האמריקנית כלפיהם: חידוש התמיכה הכספית לרש"פ ולאונר"א, פתיחה מחדש של נציגות אש"ף בוושינגטון והחזרת הקונסוליה האמריקנית בירושלים לתפקד כשגרירות ארה"ב מול הרש"פ. מקבילית הכוחות הזו הנוטה לאחרונה לטובת הצד הפלסטיני יוצרת בקרב הציבור הערבי בירושלים בפרט וביו"ש בכלל תחושת עוצמה, Yes, we can, ותחושה מחודשת זו גם היא דוחפת אנשים לצאת נגד ישראל.
סיבות אלו, ואולי גם אחרות, לא נעלמות עם הזמן. הן מחייבות את ישראל לעקוב מקרוב אחרי התפתחויות באווירה הציבורית בקרב הערבים החיים בירושלים וביו"ש ולהתייחס להתפתחויות אלו באופן פרואקטיבי. אסור לתת לעניינים להתנהל באופן שלישראל אין השפעה עליהם, שכן מי שנכנס לחלל הם גורמים עוינים לישראל.
הדבר החמור ביותר שמתרחש בשטח הוא התקדמות הרש"פ אל המצב המדינתי, וההקרנה של מצב זה על היציבות בירושלים תהיה קריטית. ישראל חייבת לעצור התפתחות זו לפני שיהיה מאוחר מידי, ורק ממשלה יציבה עם אג'נדה מדינית ברורה תוכל להבין את המצב ולהיערך אליו כראוי.
שימור המצב הנוכחי פועל נגד האינטרס הישראלי, כי הוא מתקדם לעבר מדינה פלסטינית שבהכרח תהיה מדינת טרור: מדיני, כלכלי וביטחוני. האלטרנטיבה הריאליסטית היחידה למדינת טרור פלסטינית היא "תכנית האמירויות".
