המדבר לא מתמסר בקלות, אך בפני אוהביו הוא נפתח ומתגלה

מדבר יחיד ומיוחד הוא מדבר יהודה. נסתר בין הרי יהודה הגבוהים והבקע העמוק של ים המוות. קרוב כל כך וקטן כל כך. אך אל תטעו בזה המדבר, כי זה הקטן מסתיר בתוכו פלאים רבים ואדירים.

רק מי שעמד בקצהו של המדבר, בראשו של המצוק האדיר, והשקיף הרחק־הרחק מטה אל ים המלח, מבין את עוצמתו. רק מי שזכה להחזיק בידיו מגילה מדברית קדומה, כתובה עברית, המספרת בדממה את העבר של כולנו, מבין את חשיבותו של המדבר. רק מי שהילך לאורכו ולרוחבו וחווה על בשרו את השינויים הקיצוניים בגובה, בטמפרטורות ובמשקעים – מבין את הדרמטיות של המדבר.

המדבר לא מתמסר בקלות, אם בכלל, אך לאוהביו מגלה הוא את סודותיו ופותח בפניהם את שביליו. רבים היו אוהביו ולכולם דבר משותף: כולם נמלטו ממישהו, כולם נמלטו ממשהו, ובזכות קרבתו הרבה אל הארץ הנושבת, שם מצאו את מבוקשם – מקום בטוח לנוח עד יעבור זעם.

ממורדי מצדה ועד דוד בן ישי, מלוחמי בר כוכבא ועד אליהו הנביא – כולם מצאו בו בית.

סודות רבים מסתיר מדבר יהודה, אתרים עתיקים בני אלפי שנים, ובכל אחד ואחד מהם מסתתר סיפור. סיפורו של אדם, סיפורה של קבוצה, סיפורה של תקופה.

ח'רבת א־דיר, חורבת המנזר, יושבת כבר 1,500 שנים ביוּבל קטן של נחל ערוגות הגדול. במבט ראשון קשה להבין מה רואים אך שיטוט קצר בנקיק, והמראות מתחילים להתגלות. מבנים חרבים ומערות, בורות מים ופסיפסים, שבילים מרוצפים ותעלות חצובות בסלע. כל אלו מספרים לנו את סיפורו של המנזר המפואר בוואדי הנסתר, מנזר סווריאנוס.

בראשית המאה הרביעית לספירה, בימי האימפריה הביזנטית, החלה תנועת הנזירוּת של מדבר יהודה. ראשיתה של התנועה ברצונם של נוצרים אדוקים לשוב אל הראשוניות ולחדש את ימי התום של הנצרות, ימים שבהם לא כסף ולא שררה שלטו בכיפה. וכאן במדבר מצאו ראשוני הנזירים את מבוקשם – מרחבים שוממים, כר פורה לסיפור חדש.

כה מרכזי היה מדבר יהודה בתקופה זו עד אשר זכה לשם המדהים "המדבר של העיר הקדושה".  אם יש עיר קדושה, הריהי ירושלים ואם יש מדבר קדוש, הריהו מדבר יהודה.

כמעט שישים מנזרים פעילים היו במדבר הקדוש בימי הזוהר של נזירות המדבר, וביניהם מנזר סווריאנוס. 4,000 מ"ר היה שטחו של המנזר בתוך נקיק הסלע הצר. מנזר זה היה מטיפוס קוינוביון, שמשמעותו חיי שיתוף מלאים בכל התחומים – קיבוץ בלב מדבר.

בחירתם של הנזירים במדבר נבעה מקרבתו לירושלים הקדושה ולמרכזים העירוניים בהרי יהודה. גם הרצון העז לחקות את דרכם של אבות הנצרות אשר הילכו בשביליו של המדבר משך את המתבודדים לכאן. מבנה המנזר הותאם בדייקנות ובאופן מופתי לתוואי השטח המורכב והמצוקי. הוא הכיל חדרי מחסנים, חדר אוכל מרכזי, כנסיית מערה גדולה ואגף מגורים. גם פסיפסים מפוארים עיטרו את רצפותיו וחלקם עדיין נחבאים באתר, מחכים בסבלנות ליד אוהבת שתחשוף אותם לאוויר העולם. צייתנות וסגפנות היו העקרונות המנחים במנזר ויחד עם התפילות היו מהות חייהם של הנזירים.

אך מרשים מכולם הוא מאגר המים.

במקום כה יבש ונטול גשמים חובה היה למצוא פתרון לבעיית המים, וזו אכן נמצאה בדמות סכירתו של ראש הנקיק הצר בסכר גדול, ותפיסת מי השיטפונות הזורמים בערוץ.

מתוחכם אך פשוט היה המאגר הגדול, עד כי לא נדרש הרבה  להכשירו מחדש בימינו על ידי הבדואים לאגירת מים רבים לשימוש העדרים.

מאגר א־דיר, אשר גודלו בימינו 20X15 מטר ועומקו כמה מטרים טובים, כלוא בין קירות הנקיק היפה ומתמלא גם היום במי שיטפונות אשר זורמים בו לעיתים. וכבר אמר הנסיך הקטן כי סוד יופיו של המדבר, שהוא טומן אי שם בחובו מקור מים חיים. משטחי הסלע הלבנים והצמחייה המדברית התלויה מקירות הנקיק משלימים את התפאורה המושלמת למקום המיוחד אשר לא מתמסר קל אם בכלל, רחוק מכל יישוב ונסתר מעין.

מים מתוקים // מאיר אריאל

אהֲובּתָיִ היִא כמְּו ארֶץֶ מדִבְרָּ
לאֹ מתִמְסַרֶּתֶ קלַ אםִ בכִּלְלָ
להַצַגָּותֹ שׁלֶיִּ היִא לאֹ קהָלָ

אפֲלִוּ שׁרֶוצֹהָ אותֹיִ כבְּרָ
דוּחֹהָ כלָּ גנִּוּנּיִם שׁלֶ מחְזַרֵּ
דוַּקְאָ אזָ אנֲיִ אוהֹבֵ אותֹהָ יותֹרֵ

אהֲובּתָיִ היִא כמְּו ארֶץֶ מדִבְרָּ
דוּקֹרֶתֶ כצְּרֹ צורֹבֶתֶ כעְּקַרְבָ
חודֹרֶתֶ לעָצֶםֶ כרְּוחּ קדָיִם קרָהָ

אפֲלִוּ שׁרֶוצֹהָ אותֹיִ כבְּרָ
מיְבַשֶּׁתֶ אותֹיִ לרִאְותֹ אםִ אשֶּׁאָרֵ
דוַּקְאָ אזָ אנֲיִ אוהֹבֵ אותֹהָ יותֹרֵ

ואם אי פעם תגיעו לכאן, שבוּ רגע אחד קצר ליד המים הטובים, וזכרו כי זה המדבר לא מתמסר קל אם בכלל אך לאוהביו מגלה הוא את סודותיו, פותח בפניהם את שביליו ומעניק להם את אוצרו הגדול –  המים המתוקים.