ניקינו, צחצחנו, התחדשנו ואנו מוכנים ומוכנות לחג הפסח. ישבנו מסביב לשולחן ההדור וקראנו את ההגדה לזכר הימים בהם אבותינו היו עבדים במצרים ופינו וליבנו תודה על כך שאנו בני חורין. אבל בין כוס יין אחת לשנייה, בין מנה ראשונה לעיקרית ובין שאילת הקושיות, מציעה לזכור כי אמנם אנו בישראל 2018, אבל לא כולנו בני חורין. מעל 12,000 נשים נמצאות בעבדות, חיות את גיהינום הזנות, עבדות מודרנית.
וכבר שמעתי את המצקצקים והמצקצקות: "זה צורך טבעי של גברים", "תמיד היה ותמיד יהיה", "היא פשוט אוהבת מין" ובכלל זה פשוט עניין של בחירה, "בחירה שלה". רגע לפני האוטומט הקבוע הזה, ממליצה לעצור, לחשוב ולשאול. כי כשנשים מגיעות למצב שבו הן מוכרות את גופן ונפשן למרבה במחיר (הרבה פעמים גם בעבור חפיסת סיגריות וג'ינס חדש), אין כאן עניין של בחירה חופשית אלא של בחירה בחיים, הישרדות.
הרי אם שני אנשים מבוגרים רוצים לקיים יחסי מין באופן חופשי ובהסכמה מלאה, למה צריך לשלם בעבור זה? הרגע שבו מעורבת "הרכישה", השכרת גופה לצורך סיפוק מיני, הרגע שבו הוא מודד ומכמת את הגוף שלה ומניח את השטרות בעבור מין, ביזארי או "סטנדרטי", זה הרגע שבו תחושה מרגשת של כוח זורמת בעורקיו, היכולת לקנות אדם אחר. היכולת לקנות את ה"כן", מייתר את הערך מאמירת כן. זו בטח לא הסכמה.
התיאוריה שמציגה זאת כצורך טבעי והכרחי של גברים להגיע לפורקן מיני, הזויה בלשון המעטה. הרי גם לנשים כמו גם לגברים יש דחף מיני, ואין מדובר בצורך הכרחי שאי מימושו יביא למוות, להבדיל מצרכים הישרדותיים כמו שינה, שתיה, אכילה ועשיית צרכים, מה גם שלהבדיל, זנות כן הורגת, עובדה ששיעור התמותה בזנות הוא פי 40 מכלל האוכלוסייה.
יותר מכל, קשה לטעון בזכות המיתוסים הללו בעיקר בהקשר לתפיסת הזנות כבחירה חופשית, כאשר אנו מיישרים מבט לנזקים שבזנות ולגורמים השונים שדרדרו אותן לגיהינום הזנות, כמו עוני, רקע של אלימות מינית וגילוי עריות, התעללות נפשית, דרות בית, נשירה ממסגרות, התמכרות לסמים וכן הלאה. העובדה שמעל 76% מהנשים בזנות בישראל העידו כי הן רוצות לצאת ממעגל הזנות אך אין להן את היכולת, העובדה כי מעל ל-80% מהנשים בזנות הותקפו פיזית ומעל ל-50% מהתקיפות נעשו בידי הלקוחות. הנזקים הפיזיים מחווירים לעומת הנזקים הנפשיים ביניהם הפרעות פוסט טראומה קשות ומורכבות שהן חוות ואי היכולת לשקם חייהן. תחשבו על הנזקים הללו, כשתשמעו את המנטרה הקבועה של "בחירה חופשית", ותשאלו איזה אינטרס עומד מאחורי השאלות האלו שמקודמות השכם וערב בשיח התקשורתי? מי מעוניין בזנות? מי המרוויח האמיתי ממנה?
האור בקצה המנהרה כאן הוא העובדה שחוק איסור צריכת זנות עבר בקריאה טרומית וכך מדינת ישראל החליטה, ברוב מוחץ של 74 חברי כנסת, שיש לאסור צריכת זנות. 74 חברי וחברות כנסת החליטו להעביר את אלומת האור אל עבר "הלקוחות". הזנאים, הגברים שמניעים את גלגלי תעשיית הענק, שבכספם רומסים זכויות אדם, רומסים את הנפש והגוף של נשים כה רבות. לא רק את הנשים בזנות, אלא את כולן. כי כל עוד יש ציר דמיוני עליו ניצבות שתי סוגי נשים, הנורמטיבית אל מול הזונה, ולאחת מותר לעשות את מה שאסור לעשות לשנייה, אף אחת מהנשים אינה בת חורין. כן גם לא את.
החוק עדיין לא נכנס לספר החוקים, אבל הציבור הישראלי נראה כבשל לקבל עליו את האחריות החברתית לא להפקיר עוד אלפי נשים וגם גברים שחיים במעגל הזנות האימתני. בינתיים, "חוק הפללת הלקוח", בשמו הפופולארי, לכשיעבור יהיה הביטוי האחרון להשתחררות 12,000 נשים ויותר מכבלי העבדות, בתקווה שעד פסח הבא כולנו נהיה בני חורין.
