איזה דבר זה ל"ג בעומר, איי איי איייי, אני זוכר שכשהייתי ילד היינו מתכוננים לל"ג הזה כמו שמתכוננים למלחמה, היינו גוררים ברחבי ירושלים דברים שאפשר לשרוף עם עגלות סופר מקולקלות ועקומות, ונועלים אותם בחדר של השבט שלנו בבני עקיבא, ותמיד לקראת הל"ג היה מתחיל בלגן כזה, שאנשים מגעילים משבטים אחרים ניסו לגנוב לנו עצים, אז היינו צריכים לשמור על העצים שלנו שלא ייגנבו, וכשל"ג בעומר הגיע והלילה ירד, היינו גוררים את העצים מהסניף לחורשה של הצופים, שהייתה ממש קרובה לסניף שלנו, ובחורשה היו מלא מדורות גדולות ומוגזמות, שהיו מוקפות באבנים קטנות שאספנו, חחחחח כאילו שהאבנים האלה עוזרות במשהו, וכל שבט הסתודד לו מסביב למדורה שלו, ויער האורנים האומלל שבו היינו התמלא בעשן, ובפיח, ובצעקות ובהורמונים ובלכלוך.
החיים היו אז אחרים, לא היו לנו פלאפונים, אף אחד לא דיבר על איכות הסביבה, והיה לנו מין קטע כזה איום ונורא לזרוק למדורה דברים מוזרים ולראות מה קורה להם, משחות שיניים, ופחיות קולה סגורות, ובקבוקי קולה מלאים שהתפוצצו ואז נמסו בלהבות, וכל מיני שטויות מגעילות שמצאנו ביער, אוי ויי. ולפעמים העצים הגרועים שאספנו היו נשרפים מוזר, אם זרקנו למדורה איזה רהיט שבור עם ציפוי פורניר, נניח, הוא היה מתקפל, ומתפצפץ ונחרך באש ירקרקה, וכל מיני ילדים פירומנים כאלה היו צועקים, וואי תראו את זה, תראו איך זה נשרף, איזה מדליק, חחחחח הבנתם, איזה מדליק זה כאילו שנון, אוי ואבוי.
איי אייי איייי היינו ילדים קטנים, אבל כבר אז ידענו שיש בנים בעולם, ויש בנות בעולם, ויש מתח ביניהם, והבנות ישבו מסביב למדורה, והאש האירה להן על הפנים, בגוונים כתומים ואדומים וצהובים וחמים, ואני הבטתי בהן והתרגשתי, הייתי ילד, ובכל זאת התרגשתי נורא. ובשלב מסוים כל החבר'ה שיודעים לנגן בגיטרה הוציאו מהקייסים שלהם את הגיטרות, ואת החוברות האלה של האקורדים, שירים וגיטרה א', שירים וגיטרה ב', שירים וגיטרה ג', חחחחח, וכל הבנות היפות היו יושבות לידם ומאירות להם את האקורדים עם פנסים כאלה עייפים ועצובים אייייי, וכל הבנים שניגנו את השירים פרטו על הגיטרה באלימות כזאת עגומה ולא מנוהלת, ככה נערים מנגנים כשהם צעירים, בכלל, כולם ככה כשהם צעירים.
"היא יפה היא ילדה, היא הקסם הנודע, לכבוד מיליארד מיליארד טועים, לשכונה ההיא קראו על שם יושב ראש הכנסת, למאיה יש אקדח הוא טעון אצלה בראש מסתובב נחש, את לא כמו כולם, עינייך הן כפני העצב, היא אמרה לי תראה, החיים די קלים, נשכור לנו חדר בדרום תל אביב ונחיה כמו גדולים", איזה הזוי זה שילדים בבני עקיבא סניף מרכז ירושלים שרים את השיר הזה, מכה אפורה, כאילו מה הקשררררר, מעניין מה ילדים שרים היום במדורות, ורק אתה יכול להפוך מספדי למחולללל. אני זוכר כמה קינאתי בגיטריסטים של השבט, קינאתי בהם שהם מנגנים כל כך יפה, ושהם שרים כל כך יפה, ושהם בוחרים איזה שירים נשיר ואיזה לא, והכי קינאתי בהם שכל הבנות היפות של השבט נמשכות אליהם כמו גחליליות, אחחח כמה קינאתי, כל הגוף שלי קינא, עד עכשיו אני מקנא בהם.
ולפעמים היינו הולכים עם מישהו או מישהי מהשבט רגע הצידה, רחוק מהמדורה, כדי לדבר איתה לבד בשקט בחושך, על מה דיברנו, על מה דיברנו! על מה מדברים כשילדים, בחיי שאין לי מושג, אולי ריכלנו, אולי דיברנו על אהבה ועל בושה ועל צמא ועל אשמה ועל געגוע, איי איי איייייי אני זוכר שבל"ג בעומר אחד, הייתי בכאסח עם דפנה מהשבט שלי ואני זוכר שבאמצע הלילה, באמצע השירים, הלכנו הצידה ודיברנו, והתרגשנו, והשלמנו, הכאסח נגמר, וסוף סוף השלמנו! אבל על מה רבנו, ואיך השלמנו, על מה רבנו! אני לא זוכר.
ובשלב מסוים העצים התמעטו, והלילה התקרר, והמדורה נחלשה לאט לאט, ומדורות אחרות, של שבטים צעירים יותר, ומגניבים פחות, היו מתפוגגות בתוך החושך החם, וכל מיני חנונים שההורים שלהם דאגו להם היו חוזרים הביתה, ובשתיים בלילה בערך כבר כולם הרגישו שדי, שמוגזם, שחאלס, אבל לאף אחד לא היה אומץ לקום וללכת, זה מין משחק מטומטם כזה, להישאר ערים, להישאר אחרונים, ובסוף תמיד הפסדנו לשבט שמעלינו, החבר'ה של קוממיות, חבורה של שחצנים מגובשים ומוצלחים איכסה לא היה לנו סיכוי מולם, את המדורה כיבינו עם פיפי, חזרנו הביתה, בטח הלכנו ברגל, ואולי אמא של אבידן באה, איזה לב היה לה, תמיד היא הסיעה את כולם.
אוי א־לוהים, הייתי פעם ילד, הייתי ילד פועם ופקוח וצמא ונרגש. היום אני גבר שבור וכפוף, קירח למחצה, ששוכב על הספה ומרפרש את האינסטוש. בשנה שעברה בל"ג בעומר הקרנתי סרטון של מדורה על הקיר בבית ושרפתי מרשמלו על הגז, השנה אפילו לזה אין לי כוח. אייי מה הייתי נותן כדי להיות, ולו לרגע אחד, נער צעיר עם גיטרה ביד, שיושב מול מדורה ומנגן, האור של האש לא מספיק, אז נערה יפה מאירה לי את האקורדים עם פנס, ואני מנגן, ואני שומע את הנשימות שלה, והלב שלי מפרפר כמו להבה בחושך. איייייי! ל"ג שמח, חברים.
