אחד הכשלים הגדולים בעיני בשיח הפוליטי הנוכחי הוא השיבוש הערכי שבמסגרתו המטרה מקדשת את האמצעים. הקמת ממשלה הפכה להיות משימה בעלת חשיבות לאומית, ובהמשך לכך ניתן הכשר לדרך משובשת ומוזרה שבאמצעותה מקווים חלק מהשחקנים הפוליטיים להקים ממשלה.
ראשית, יש לומר, ממשלה היא אכן צורך חשוב ואפילו קריטי, אך ממשלה היא לא מטרה אלא אמצעי לניהול המדינה. הניסיון להכשיר את הלבבות לכך שהקמת ממשלה רעה עדיפה על פני אלטרנטיבות רעות אחרות כמו בחירות חמישיות הוא שיבוש של כללי המשחקים הדמוקרטיים. בחירות חמישיות הן אלטרנטיבה רעה, אך זה לא אומר שצריך להקים ממשלה בעלת חוסר סיכוי מובנה למשול. ממשלה רעה היא לא הפתרון אלא רק העמקת הבעיה.
אך מהי ממשלה רעה? הרי התשובה לכך היא סובייקטיבית. אז זהו, שלא. ממשלה יכולה להיתפס כ"רעה" באופן סובייקטיבי על ידי אדם או קבוצה, כאשר היא (הממשלה) מתווה מדיניות שאותה קבוצה מתנגדת לה מבחינה אידיאולוגית. אך ממשלה שלמעשה אין לה יכולת להצהיר על אידיאולוגיה מאחר וכל דיון כזה שירד לעומקם של דברים יביא מיוד לפירוקה – זוהי ממשלה רעה מאחר והיא לא יכולה למשול.
אז הנה הנחנו את האצבע על שני כשלים לוגיים – הראשון הוא שהקמת ממשלה אינה מטרה אלא אמצעי והשני הוא שמבין כל האלטרנטיבות הקיימות, הקמת ממשלה שלא תוכל למשול היא האפשרות הרעה ביותר. כעת נעבור אל הכשל התפיסתי הבא, אולי המשמעותי ביותר.
האם המטרה מקדשת את האמצעים? כפי שיודע בוודאי ראש הממשלה המיועד מטעם המחנה של אלה שמכנים את עצמם "מחנה השינוי", התורה מצווה עלינו "צדק צדק תרדוף". השימוש הכפול במילה "צדק" מלמד אותנו שגם מטרה נשגבת כמו עשיית צדק, יש להשיג באמצעות: צדק. המטרה אינה מקדשת את האמצעים ועשיית צדק באמצעות שיבוש ערכי היא צעד שאינו מוסרי ואינו מתקבל על הדעת. אז גם אם נניח שהקמת ממשלה היא מטרה מקודשת, וגם אם המיועד לעמוד בראשה מאמין שהוא יוכל לעשות הרבה טוב לאזרחי המדינה, הרי שכיבוש השלטון תוך הפרת הבטחת הבחירות המרכזית שלו והחרמת ההעדפה הפוליטית של מרבית אזרחי המדינה היהודיים (ולא שחלילה דעתם של האזרחים הערבים אינה נחשבת, אבל כאשר מדובר במועמד שבוחריו בבחירות האחרונות הגיעו מהימין שאין לו רוב יהודי, הרי שמבחינה ציבורית הוא יהיה ברווז צולע מיומו הראשון בתפקיד) הם עיוות הצדק וכשל מוסרי עמוק.
אז מה בעצם נרקם לנו מול העיניים?
נראה שלתפיסתם של השחקנים הפוליטיים מגוש השנאה המטרה מקדשת את האמצעים. הקמת ממשלה היא המטרה, האמצעי הוא לשקר את אחד השקרים הגסים שידעה הפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם (והיא ידעה לא מעט) והתוצאה תהיה ממשלה שלא תוכל למשול במקרה הטוב או שתיישם מדיניות שמנוגדת לרצון של מרבית העם (כפי שהשתקף מתוצאות הבחירות האחרונות) במקרה הרע.
אבל בראייה אופטימית יותר נאמר רק שדווקא מתוך התפיסות השגויות ושיבוש הערכים נפתח הפתח הזה שדרכו רואים את האור בקצה המנהרה. לו תקום ממשלת שמאל בראשות בנט ובהשתתפות סער יוסרו המסיכות והמערכת הפוליטית הישראלית תשתנה לעד. לממשלה הזאת אין סיכוי להאריך ימים ולא רק בגלל האתגרים החיצוניים אלא גם בגלל האִתגוּר התמידי שיציב הליכוד בכנסת. הגשת חוקים בעלי אופי ימני יטרילו את הממשלה ויקצרו את ימיה. הבחירות הבאות, בחירות מספר חמש יציגו, לראשונה, את כל השחקנים הפוליטיים, ללא מסיכות ויעניקו לאחד, בנימין נתניהו שמו, את ההזדמנות לנצח עם מספר מנדטים שלא נראה כמותם מאז ימי מפא"י.
