זה קורה לעתים רחוקות מידי, אבל כשהם עושים את זה, הם יודעים לעשות את זה קצר, חזק ומכאיב. השידור של "ארץ נהדרת" הוקדש אתמול (ד') כמעט כולו למשבר הפוליטי, וכהרגלו ניסה בעיקר לשעשע ולבדר, אבל רגע לפני הפאנל הקבוע עם החיקויים המוכרים לעייפה של נתניהו, בנט וסער, פתח את התוכנית מערכון של קצת יותר משתי דקות שנגע עם סכין בפצע של הלומי הקרב, ושלח אגרוף לבטן.
הסיטואציה הייתה טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל בתיכון. מנחת הטקס הזמינה את בוגר בית הספר שלחם ביחידה קרבית לשיר כמה שירים לזכר הנופלים, אבל הוא דווקא פתח במחרוזת שירי הלומים. "בלדה לחובש" הפכה לבלדה לפגועי הנפש. ("'אני לא מתפקד', אמר אז הפגוע, 'תבוא בעוד שנה', אמר לו הפקיד"). "באב אל וואד" הפך לשירו של החייל שבא לבד לוועדה באגף השיקום ("בא לבד בלי עורך דין כי אין לי כסף"), ו"שיר הרעות" לשיר ההתעמרות ("ועדה שתקיז לך דם, כבר עדיף שהייתי מנוח").
השחקן שגילם את בוגר בית הספר היה אודי כגן, אבל למרות שהוא הופיע בשמו הפרטי, סביר להניח שרוב הצופים בתוכנית לא היו מודעים לכך שזה לא מקרה. כגן, התמודד בעצמו עם פוסט־טראומה בעקבות שירותו הקרבי כלוחם במבצע "חומת מגן". לאחר סיום השירות מצבו הנפשי התערער. הוא אובחן כלוקה בהלם קרב והחל בטיפול פסיכולוגי שנמשך שנים ארוכות.
עורכי "ארץ" היו יכולים להצמיד למערכון כתובית בסגנון "המציג אינו שחקן", אבל הם בחרו שלא לציין כלל את הקשר בין כגן לנושא המערכון ועשו זאת רק בדף הפייסבוק של התוכנית. זו בחירה מעניינת ששווה להרהר בה. אמנם המערכון היה חד ונוקב גם עבור אלו שאינם מכירים את הביוגרפיה האישית של כגן, אבל ברור שהאמירה הסאטירית שלו מקבלת עוצמה חזקה יותר כשמודעים לזיקה הישירה בין השחקן לטקסט שהוא מבצע.
וצריך לומר עוד משהו. סוגיית הטיפול של אגף השיקום בנפגעי הפוסט טראומה היא סוגיה בוערת אך גם מורכבת. מצד אחד ברור שנדרש שינוי דחוף בהתנהלות האגף. מצד שני, לא הוגן להפוך את כל אנשי אגף השיקום לאנשים אטומים בעלי קהות רגשית. מצד אחד אין ספק שהיחס לנפגעים צריך להיות כמה שיותר אוהד ומכבד, ומצד שני ברור שלא כל בקשת תמיכה יכולה להיענות. ועדיין, מורכבות הסוגיה היא לא עניין לתוכניות סאטירה, אלא לתוכניות אקטואליה. סאטירה טובה צריכה לגרום לנו לנוע באי נוחות על הספה, וזה בדיוק מה שעשה המערכון הקצרצר שפתח אתמול את "ארץ". רגע לפני שמשתעשעים, פחות או יותר, מחיקויי הפוליטיקאים והסלבריטאים וצוחקים, פחות או יותר, מעוד מערכון על שוטרים, לא יזיק לנו להרגיש איזה קווץ' בלב, מאמירה סאטירית על נושא כואב.
