תוכנית ההתנתקות מעזה הותירה פצעים כואבים בחברה הישראלית, בעיקר בשל המחירים האנושיים והאידיאולוגיים הכבדים שנלוו לעקירת היישובים. מעבר לכך, ההתנתקות יצרה שתי בעיות מרכזיות. האחת, המוכרת, היא השתלטות חמאס על השטח והפיכתו לחממת טרור שמאיימת על תושבי הדרום ועל כלל אזרחי מדינת ישראל. האחרת, המדוברת פחות, היא העובדה שלמרות הנסיגה, ישראל נשארה אחראית בכל ההיבטים האזרחיים על מצב האוכלוסייה הפלסטינית בעזה, שמונה כיום קרוב ל־2 מיליון נפש, בשל הצורך לקיים סגר ביטחוני על עזה כדי למנוע הברחת נשק.
המצרים, שיש להם גבול משותף עם עזה, אינם מעוניינים בקשר או בנטילת אחריות, ודוחקים את עזה לכיוון ישראל. הדבר משאיר למערכת הביטחון הישראלית את העיסוק, יומם וליל, במתן פתרונות למשברים ההומניטריים בעזה, שישראל היא למעשה צינור החמצן היחידי שלה. מתאם פעולות הממשלה בשטחים מתייחס לעזה כאילו הייתה שטח שבתחום אחריותו המלאה, וכך אנחנו רואים שבימים אלה עולות הצעות שונות ומשונות כיצד להיטיב עם האוכלוסייה האזרחית בעזה.
ככל שמחריף המצב ההומניטרי ישראל נשאבת לעזה יותר ויותר. מעבר לכך, בגלל ההתנהלות השגויה מול עזה, ישראל אינה מממשת את ההזדמנות העומדת לפתחה בדמות הקרע בין הרשות הפלסטינית ביו"ש ובין חמאס בעזה, ומשמרת באופן מלאכותי חיבור מדיני ודמוגרפי בין האוכלוסיות וההנהגות.
כדי לפתור את המצב האבסורדי הזה גיבשתי את תוכנית ה"אי־פרדות מעזה״, שתאפשר לישראל להיפרד מכל האחריות האזרחית על תושבי עזה, ולעסוק במתן מענה לאיומים הצבאיים והביטחוניים בלבד. התוכנית תאפשר לעזה מוצא אזרחי מבוקר ומאובטח לעולם, ותסיר מעל סדר היום באופן מוחלט את קונספציית ״המעבר הבטוח״ והחיבור הטריטוריאלי בין עזה ליו״ש, שמהווה סכנה ביטחונית ודמוגרפית לישראל.
תוכנית האי־פרדות כוללת הקמת אי באחריות בינלאומית ובמימון בינלאומי, במרחק כ־5 ק״מ מול עזה. באי יהיו נמל, מתקני התפלה, תחנות כוח ומרכזים לוגיסטיים. האי יספק לעזה את כל השירותים האזרחיים, במקום מדינת ישראל שעושה זאת כיום. הביטחון בים סביב האי והבידוק בנמל יישארו בידי ישראל, ואילו כוח שיטור בינלאומי יהיה אחראי לסדר הציבורי באי ולנקודת הבידוק על הגשר, שתהווה מעגל ביטחון שלישי בלבד בשגרה.
היכולת לשלוט מבחינה ביטחונית באי תהיה טובה לאין שיעור מברצועה עצמה, והריחוק של האי מהרצועה יאפשר לבדל אותו ולנתק אותו ממנה במידת הצורך – לנתק, אך לא להרוס. בה בעת האי, שיהיה בבעלות בינלאומית, לא ישנה את הסטטוס המשפטי הימי של ישראל ואת ההסכמים הקיימים.
בכך נשיג את שתי המטרות המרכזיות: הסרת האחריות מהאוכלוסייה ברצועה, תוך יצירת בידול מדיני ודמוגרפי בין עזה ליו״ש, ומנגד קיום מדיניות ברורה של ביטחון נטו, שתכלול הרתעה, מניעה ותגובה מול כל איום צבאי שיוצא מעזה לכיוונה של ישראל.
פחות שני מיליון פלשתינים באחריות ישראל – זהו הישג גדול מנקודת מבט לאומית. רעיון האי המלאכותי יאפשר את בידול עזה, יפטור אותנו מהאחריות האבסורדית על הרצועה ועוד יזכה אותנו במחיאות כפיים בעולם. ההיסטוריה לא תסלח לנו אם לא נממש את ההזדמנות ההיסטורית.
