עזבו אתכם פריטטי־שמריטטי, שר משפטים לחמש דקות, ממשלת שינוי או ממשלת ימין. מה שמעניין כיום מאות אלפי ישראלים הוא שאין להם פרנסה. ויותר חמור, שגם אין פרנסה באופק. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה קיימות היום כ־110 אלף משרות פנויות במשק, שעליהן רבים או יריבו כ־700 אלף ישראלים מקבלי דמי אבטלה, הבטחת הכנסה או מחפשי עבודה שאינם זכאים לקצבה.
זה המספר שאמור להדאיג אותנו, הרבה יותר מהסיפורים האנקדוטליים על מעסיקים שלא מוצאים עובדים. למה? כי גם אם חלק מהמובטלים אכן "מתפנקים" בכורסה כל עוד המדינה משלמת להם דמי אבטלה, לפינוק הזה יש תאריך תפוגה: 1 ביולי 2021. בתאריך הזה, על פי התקנות, מדיניות הענקת דמי האבטלה שנקבעה בשל משבר הקורונה תפוג, ועוד לא ברור מה תהיה המדיניות החדשה. כלומר, מובטלים רבים עוד לא יודעים איך יביאו לחם הביתה בעוד חודשיים
כשמסתכלים על נתוני האבטלה לפי ערים מגלים שבחריש, באילת ובמועצה האזורית זבולון, למשל, שיעורי האבטלה גבוהים בהרבה מהממוצע. תושבי המקומות הללו לא ממש מתעניינים בממוצע הארצי. אותם מעניינת העובדה שבמקום מגוריהם אין עבודה. זה נכון גם לאנשים מבוגרים, בני חמישים ומעלה. בשוק תעסוקה שבו חמישה אנשים רבים על כל משרה, אין להם הרבה סיכוי להיות בני המזל שיתפסו אותה.
אבל הבעיה הגדולה יותר היא איך הממשלה הבאה תנהל את משבר התעסוקה מהחמורים שחוותה מדינת ישראל. וכרגע המצב לא מזהיר. כי בתקופה שיש בה צורך במדיניות עידוד תעסוקה ארוכת טווח, מתואמת, שקולה, נטולת יריבויות בין־משרדיות, תיק התעסוקה מפוזר בין שלושה משרדי ממשלה ואינספור יחידות סמך, שמה לעשות, לא עובדים בתיאום ויורים זה לזה ברגליים.
לכאורה משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אמור להיות אמון על הנושא. אבל במשא ומתן הקואליציוני הקודם, כשכבר היה ברור שאנחנו צועדים לכיוון משבר תעסוקתי, עמיר פרץ דרש ששירות התעסוקה יעבור לאחריות משרד הכלכלה בניהולו. בהמשך הוקמה מנהלת הכשרות מקצועיות במטה התשתיות של משרד האוצר, במקביל לאגף ההכשרות המקצועיות במשרד העבודה. תוכניות שונות של עידוד תעסוקה מנוהלות כיום בכמה מאגפי משרד הכלכלה, כמו הרשות לחדשנות. התוצאה : בלגן. כפל סמכויות, כפל תוכניות, חוסר תיאום, תקציבים לא ממומשים, והיעדר מדיניות קוהרנטית.
רק כדי לשבר את האוזן: הממשלה החליטה להקצות כמיליארד שקל להכשרות מקצועיות שיעניקו מיומנויות וכישורים ובעיקר עבודה מתגמלת ומועילה. כמה הכשרות אכן התקיימו בסופו של דבר? כ־9,300 בלבד במהלך כל שנת 2020. הסיבה העיקרית לכך היא עיכוב גדול בהעברת התקציבים, בגלל יריבות בין האוצר למשרד העבודה.
אם הממשלה מבקשת ליצור תעסוקה, היא לא יכולה לחזור על הטעות הזאת. במקום שלושה משרדי ממשלה הממונים על מנהלות למכביר, רשויות שונות ואגפים ללא תיאום, יש לרכז תחת משרד אחד ויחיד את כל נושאי התעסוקה. למשרד הזה תהיה מטרה אחת ויחידה: לעודד תעסוקה, לצמצם חסמים בין מעסיקים למבקשי עבודה, להנהיג מדיניות של פיתוח מקומות עבודה חדשים, ולדאוג לתקצב את שירות התעסוקה כדי שיישם ביעילות את מה שהוא אמור לעשות על פי חוק, קרי להציע מקומות עבודה למובטלים או הכשרות מקצועיות למי שצריך לעבור הסבה מקצועית. בקיצור, משרד עם אסטרטגיה.
ולא, לא מדובר על הקמת משרד ממשלתי חדש. יש לנו די והותר כאלה. דרושים סנכרון וריכוז סמכות ואחריות בנושא הקריטי הזה, תחת שר תעסוקה "על מלא". המשא־ומתן הקואליציוני יכלול הרבה פרטים. עומדים לריב שם על המון נושאים. מותר לנו, האזרחים, לדרוש מכל השחקנים בשחמט הפוליטי להגיע להסכמה בנושא הזה, שאינו ימין או שמאל אלא החיים עצמם.
ללי דרעי היא מנהלת קידום מדיניות בעמותת 121 – מנוע לשינוי חברתי
