כבת דור שלישי לשורדי שואה אני מכירה את השלכותיה של השנאה הנובעת מאנטישמיות. נגיף הקורונה שפשט ברחבי העולם גרם להתפרצות גלי אנטישמיות חדשים. אל לנו לטמון את הראש בחול ולא לעשות דבר בתירוץ של חוסר פנאי ו"עיסוקים חשובים יותר".
השינוי הפיזי־חברתי שחל בעולם בשנה שעברה, הסגרים והבידוד שנכפו על אנשים ומנעו מהם לצאת למרחב הפתוח ולהתקהל, הובילו את השיח האנטישמי והעצימו את נוכחותו במרחב הווירטואלי.
רבים האשימו את היהודים בהפצת הקורונה, ועלילות דם מודרניות צצו על רקע פיתוח החיסונים. לאחר היציאה מהסגר ובשעת מבצעי החיסונים הממשלתיים, ועל רקע מגוון בעיות כלכליות, גבר מספר הפשעים האנטישמיים בשבועות האחרונים. כולנו מודעים להיסטוריה ויודעים עד כמה מצוקה כלכלית היא קרקע נוחה ופורה לצמיחתה של אנטישמיות.
אף שבסיכום שנת 2020 נאמר באנחת רווחה כי נבלמה העלייה במספר האירועים האנטישמיים, בהסתדרות הציונית העולמית הובע חשש שהבלימה רגעית. ואכן, כבר בתחילת 2021 חלה עלייה במספר האירועים האנטישמיים ברחבי העולם.
הנה כמה דוגמאות לכך מן השבוע החולף: בעיר בוכום בגרמניה דווח על כדורי מתכת מצופים פלסטיק שנורו לעבר בית כנסת; בניין הקהילה היהודית "שמיר" במוסקבה הותקף ורוססו כתובות "מוות ליהודים", צלב קרס רוסס על קירותיו ואש הוצתה במקום; כתובת נאצה המשווה בין רופאה קנדית לג'וזף מנגלה רוססה על חומת הים בוונקובר.
אחד המסרים הקשים ביותר שצף בשבועות האחרונים ברשתות החברתיות ובהפגנות הוא השוואה בלתי נתפסת של מבצעי החיסון בעולם לשואה. מתנגדי חיסונים כותבים שהם "מרגישים כאילו מדביקים עליהם טלאי צהוב", אף שהדבר כלל אינו בר השוואה. השימוש הנרחב בטיעון הזה ראוי להוקעה פומבית.
בנוסף, החלטת בית המשפט בצרפת לאחרונה בעניין רצח ד"ר שרה הלימי היא מקוממת, בוודאי בראייה יהודית. ברור כשמש שהרצח בוצע על רקע אנטישמי, והחלטת בית המשפט לא להעמיד לדין את הרוצח מעלה תהיות על חשיבותו של דם יהודים בעיני בתי המשפט בעולם.
זה המקום לקרוא לכל הקהילות היהודיות בעולם להתייצב מאוחדות ולא לתת מקום לפשעי שנאה לצמוח; לא לאפשר לעשבים שוטים להרים את הראש. יש להתייחס לדברים הקטנים כגדולים, ולא להניח לשום וריאנט של אנטישמיות להתפתח.
רחלי ברץ־ריקס היא ראש המחלקה למאבק באנטישמיות ולחוסן קהילתי בהסתדרות הציונית העולמית
