בכתבה ששודרה במהדורה המרכזית של חדשות 13 אתמול בערב (א') התרסקו ונפלו בכאב חומות הפירוד בעם כשהלב לא יכול היה להכיל את הצער וההזדהות עם סיפורה הקשה של משפחת חיות. שום סטריאוטיפ או דעה קדומה לא יכלו לעמוד מול הזוג מירה ואביגדור חיות, שאיבדו את בנם הבכור ידידיה באסון במירון. הכאב החשוף של האב שאיבד את בנו וגם את תלמידו מוישי שלקח איתו להר והמפגש העצוב והעוצמתי עם אביו של מוישי בתוך השבעה של שניהם לא הותירו עין יבשה.
בפעם הראשונה על מסך הטלוויזיה בישראל הופיעה משפחה חרדית למהדרין בלי שום התייחסות לכך שהם שונים, בלי כיתוב על אזור המגורים, בלי שום שיוך לחסידות זו או אחרת. משפחה ישראלית שהנורא מכל פקד את ביתה. והמילים שהאב אמר בלוויה הם המילים שכל אב יאמר על בנו והדמעות החונקות של האם והאחים הן אותן הדמעות, בכל בית מכל מגזר.
משפחת חיות מזכירה לנו שמרוב שהתמקדנו בשונה איבדו את הרוב הדומה, מרוב שהתעסקנו באידיאולוגיה שכחנו לזכור את החיים. והנה הגיע האסון הנורא הזה ופתאום כולנו עם אחד והפעם הלב מכוון לחרדים. ויושבים אביגדור ומירה זה ליד זה מחזיקים ידיים, המצלמות מכוונות אליהם והם מבקשים בקולה של האם לא לשנוא ולא לריב ולא לפלג את עם ישראל בגלל שמישהו שונה מאיתנו. שנים שלא היה ביטוי לאוכלוסייה הזו, הם תמיד נראו על המסך בביקורת או בתיווך של צד שלישי, והנה ברגע הראשון שניתנה להם ההזדמנות הם מדברים על אחדות. איזו תעודת עניות לכולנו שלא ראינו את זה הרבה קודם.
יש הרבה יותר חרדים כמו משפחת חיות מאשר כאלו שבזים למדינה או מזלזלים בה, הרבה הרבה יותר. הנחמה הקטנה היחידה, אמרה מירה בדמעות מפלחות לב, היא שנשמור לא לומר מילים רעות אחד על השני והנחמה הקטנה היחידה שיכולה לצאת לכולנו מהאירוע האיום הזה היא לקיים ולא לשכוח ולחרוט את מילותיה על ידיים ופה שממהרים לשפוט ולהגיב, להוריד את השנאה והפילוג.
