בטורו בסוף השבוע האחרון, טען שלמה פיוטרקובסקי כי ההכשר הפוליטי המוגמר של רע"ם כרוך במחיר ערכי ופוליטי הרסני לעתיד הימין ולמדינת ישראל. למרות זאת, ממשיך פיוטרקובסקי לטעון, האצבע של בצלאל סמוטריץ' הנאבקת לסתום את הפרצה שנתניהו ובנט יצרו בסכר הימין האידיאולוגי, לא רק שאיננה מונעת את קריסתו אלא מאיימת להטביע אף את הציונות הדתית.
שכן מבין שלוש חלופות אפשריות – ממשלה בראשות נתניהו בהשתתפות מפלגות הימין ורע"ם; ממשלת בנט־לפיד, מפלגות השמאל ורע"ם; בחירות במצב בו רע"ם הפכה כבר לגיטימית – המסקנה האחת והיחידה היא שהחלופה הראשונה היא הפחות מזיקה מבין השלוש, זאת בתנאי שסמוטריץ' ייחשב מסלול מחדש ויצטרף לממשלה המוצעת.
בדברים הבאים אני מבקשת לטעון שמסקנתו של פיוטרקובסקי שגויה ומופרכת. היא ביטוי לכך שבשם הצלת הימין או בשם הממלכתיות, פיוטרקובסקי, רבנים וגורמים רמי מעלה אחרים בימין, הקימו בד"ץ פוליטי ימני, שמתמודד עם סוגיית ההכשר לרע"ם בדרך של כניעה פוליטית הסוללת דרך להחלשת הימין ולפירוקו מנכסיו האידיאולוגיים.
כבר לפני למעלה מחצי שנה צריכים היו מהלכי התמיכה של רע"ם בנתניהו להדליק אלפי נורות אזהרה במחנה הימין. הברית בין עבאס ונתניהו נולדה בסוף הקיץ שעבר על רקע שאיפתו המבורכת של נתניהו לפרק את הרשימה המשותפת. הנחת היסוד של נתניהו הייתה שרע"ם לא תעבור את אחוז החסימה, תיוותר מחוץ למשחק הפוליטי, והימין ישמור על כוח גדול יותר מול מחנה השמאל ומול כוחה המדולדל של הרשימה המשותפת.
הנחת היסוד של נתניהו הייתה הגיונית בהחלט על רקע סקרי עומק שניבאו כי סיכוייה של רע"ם לעבור את אחוז החסימה בריצה עצמאית – קלושים. אלא שרע"ם עבדה קשה, ולזכותה ייאמר שהובילה מערכת בחירות חכמה ויעילה. בניגוד לכל התחזיות היא הצליחה לגרוף ארבעה מנדטים ולשמר את כוחה.
נתניהו לא האמין, אך תוך זמן קצר לאחר הבחירות הגולם קם על יוצרו. עם סיסמת הבחירות "אנחנו לא בכיס של אף אחד" לפני כשבועיים הפילה רע"ם, ללא התראה, את הצעת הליכוד לוועדה המסדרת, והוכיחה שהיא איננה תמימה. זו הייתה רק ההתחלה של הפגנת הכוח של ממליכת המלכים הלגיטימית החדשה בשמי הפוליטיקה הישראלית.
לא מדובר בסתם "לשון מאזניים" אלא בלשון מכובסת לתוכנית פוליטית שתהרוס את המבנים הפוליטיים בימין ובשמאל ותיצור כאוס פוליטי מסוג חדש. נתניהו, האחראי להסרת הטאבו הפוליטי מעל רע"ם, החל לאבד שליטה. אבל לא רק הוא. בנט, שמילא בעצמו, בזמנים אחרים, את תפקיד הנער עם האצבע בפרצה שבסכר, הרים אף הוא ידיים. מחנה הימין כולו משלם וישלם את מחיר ההכשר, כפי שגם פיוטרקובסקי כתב אך לא פירט. ולכן אבקש לעשות זאת בשורות הבאות ולעמוד על המחיר שהימין משלם כבר היום ברגע כתיבת שורות אלה.
מנסור עבאס הוא אמנם מוסלמי דתי אבל "אין לו אלוהים" כשמדובר על כיבוש עמדות פוליטיות במדינה הציונית, כדי לקדם את המאבק בעושק הציוני במישור הפלסטיני והפנימי כאחד.
מה שהחל כשותפות תועלתית עם הליכוד לפני כחצי שנה, הופך שלב אחר שלב לחיבוק דב הרסני לימין. עבאס כופה את רע"ם על הימין, בניגוד לטבעו האידיאולוגי של המחנה. הוא אמנם עושה זאת בשם "אינטרסים פוליטיים" אך מדובר בסוס טרויאני בקרביים האידיאולוגיים של מחנה הימין האמוני. כשעבאס קובע במהלך ריאיון לערוץ 12 כי "ימינה ורע"ם צריכות להיות באותו צד", וכשנפתלי בנט נפגש עימו ורואה ברע"ם שותפה כשרה ולגיטימית, הרי שהדרך לפילוג ופירוד בקרב כוחות המחנה, קצרה אף יותר מזו שנתניהו סלל.
כך, באמירות תמימות לכאורה שמעוררות בצופה פליאה על עומק הבנתו, מכריז עבאס בריאיון לערוץ 12: "הימין צריך להחליט אם הוא הימין של ז'בוטינסקי או הוא הימין של סמוטריץ'", ומפיק קריאת התפעלות אצל המראיינת. מדובר באמירה מניפולטיבית שנועדה לערער את מחנה הימין מבפנים, לעורר בו חילוקי דעות, ריב ומדון, פילוגים ופיצולים שיחלישו וירסקו אותו. אף מראיין או פוליטיקאי שנפגשו עם עבאס לא שאל אותו מה דעתו על השתלבות הצעירים הערבים בשירות אזרחי.
עבאס מזהה היטב את הפוטנציאל הגלום עבור רע"ם במשבר הפוליטי המתמשך בישראל, אך בעיקר רואה במלחמות היהודים הפנימיות הזדמנות ל"הפרד ומשול". הוא כמובן למד מן הטוב ביותר בתחום – ראש הממשלה נתניהו. ולכן, כל פרסום נוסף בעד השותפות בין ימין ורע"ם, כל פגישה נוספת, בפרט מצד הימין האמוני, תקרב את התפוררות הימין האידיאולוגי. זוהי רק השלכה הרסנית ראשונית של ההכשר של בד"ץ הימין. השלכות אחרות, מכיוונים צפויים ובלתי צפויים, יצוצו בהמשך כפטריות לאחר הגשם, והימין לא יוכל לעצור או למנוע אותן. כשכחול לבן או יש עתיד ישקלו שותפות עם הרשימה המשותפת, רק לבצלאל סמוטריץ' תעמוד הזכות המוסרית להתנגד.
מלחמות היהודים בשנים האחרונות הביאו לעייפות ושחיקה מובנות גם בקרב ארזי הימין והן מובילות לכניעה לדרכים קלות אך עקלקלות. חיבוק הדב של עבאס לנתניהו, בנט וסער, מחליש את עמוד השדרה האידיאולוגי של מחנה הימין. את הדי ההתרסקות אנו נשמע למרחוק עוד הרבה שנים, אם לא נשתחרר מלפיתתו מיד. כאן ועכשיו. רק כשהימין יהיה מאוחד הערבים יבינו שאין אופק למפלגות ערביות בדלניות ויפעלו להקמה של הנהגה חלופית שתחרוט על דגלה את ערך ההשתלבות.
וכאן, מתבקשת המסקנה האחת והיחידה, שבנט וסער, הרבנים הנכבדים וכל בעלי הדעה, חייבים לחשב מסלול מחדש. עד שזה יקרה, בצלאל סמוטריץ', ראש הציונות הדתית, המעוז האידיאולוגי האחרון שלא נכנע, והשחקן היחיד עם עמוד שדרה ערכי יציב וזקוף, יישאר עם האצבע בפִּרצה, ימנע את קריסתו המוחלטת של הסכר האידיאולוגי ויציל את עתיד הימין והשמאל בישראל.
