בישיבת הר המור נערך אמש (ב'), על פי דיווחו של עמיתנו דביר עמר, שיעור של שעתיים מפי הרב עודד וולנסקי, מבכירי ותיקי רבני הישיבה, על מכתבו של נשיא הישיבה הרב צבי טאו. כזכור, מדובר במכתב בו תומך הרב טאו בהקמת ממשלת ימין הנסמכת על תמיכה אקטיבית או פסיבית של מפלגת רע"מ. בשיעור, ככל הנראה, הוסבר היטב הפלפול באמצעותו הכשיר הרב טאו מהלך שרק ארבעה ימים קודם לכן שלל אותו מכל וכל. הבעיה היא שהשיעור הועבר לתלמידי הישיבה, בעוד הציבור הרחב שקרא את המכתב לא זכה לקבל את כל ההסברים ונותר עם רב שעשה סיבוב פרסה בלתי מוסבר, כזה שאפילו פוליטיקאי היה מתבייש לעשות.
פוליטיקה היא לא עסק פשוט ולא עניין לאנשים נאיביים. פוליטיקה היא עניין סבוך, לפעמים טיפה מלוכלך, שדורש לא פעם לרמות, לתחבל, להבטיח דבר אחד ולעשות דבר אחר, ובאופן כללי לעשות שימוש בתכונות החיוביות פחות של הנפש על מנת להשיג מטרות חשובות וחיוניות. זו דרכה של הפוליטיקה, וכל הדיבורים על "פוליטיקה אחרת" סופם שהם נגמרים בפוליטיקה מלוכלכת עוד יותר מזו ה"ישנה". פוליטיקאי שינסה לנהוג אחרת יגלה שהוא והעניינים החשובים לו נותרים מאחור. אי אפשר לשחק כדורגל באולם כדורסל. זה פשוט לא עובד. בסט הציפיות שלנו מפוליטיקאים אנחנו לוקחים את כל זה בחשבון. אנחנו מבינים שהאדם ששלחנו לפוליטיקה לא יוכל לעמוד בסטנדרטים של התנהגות אתית שבחיים בכלל אנחנו שואפים לחיות על פיהם.
תורת ה', מנגד, תמימה ומשיבת נפש. מטרתה של התורה היא קודם כל להציב לפנינו סטנדרטים של התנהלות אידיאלית, להתוות דרך התנהגות שאליה אנחנו צריכים לשאוף, גם אם לא תמיד אנחנו עומדים בה. הציפיה מתופשי התורה, תלמידי החכמים והרבנים, היא לגלם בחייהם את כל זה. ברור שתרגומו של כל אידיאל בחיים המעשיים אינו מושלם, אבל השאיפה חייבת להיות נוכחת. הבעיה היא שכל זה לא עובד טוב עם התנהלות פוליטית יומיומית. זה פשוט לא הולך ביחד.
כאשר רבנים מעניקים גב רוחני לעשייה פוליטית, זה נפלא. כשפוליטיקאים מקיימים קשר עם הרבנים שלהם, כדי שלא לטבוע בקטנות של העשייה היומיומית ולשמור קשר עם עולם של תורה ורוח, זה הדבר הטוב ביותר שאפשר לחשוב עליו. לתורה יש הרבה מאוד מה לומר על עולם המעשה והגישה למעשה הפוליטי טוב וראוי שתבוא מתוך מקום של תורה. ניתוק מוחלט בין פוליטיקה לתורה הוא לא דרכה של תורת ישראל. ההפרדה בין האל לבין הקיסר היא בעיקרה הפרדה נוצרית, שהיהדות מתקוממת נגדה. אבל העובדה שלא מדובר בעולמות נפרדים לא אומרת שהערבוב המוחלט הוא האידיאל. או במילים אחרות: כשרבנים הופכים את עצמם לשחקנים בשדה הפוליטי, שני הצדדים נפגעים. הפוליטיקה לא נעשית כהלכתה ועולמה של תורה מאבד את דמותו האידיאלית.
מכתביו של הרב טאו הם רק דוגמה. כניסה של רבנים לשדה הפוליטי לא מכבדת אותם, ובעיקר לא מכבדת את התורה. במקום להיות נושאי דבר ה' הופכים הרבנים לכלים במשחק, ובמקום שהפוליטיקה תתרומם הרבנות מתבוססת במדמנת הפוליטיקה עד לזרא. מי שכבוד התורה וכבוד שמיים חשוב לו, לא יכול להחשות מול הפוליטיזציה של הרבנות.
