הבחירה בצבעים ובציורים בסמל התנועה האסלאמית, המיוצגת על ידי מפלגת רע"מ בראשות מנסור עבאס, אינה מקרית.
רקע הסמל צבוע בירוק, צבע דגלו של הנביא מוחמד ונחשב לצבע מרכזי בדגלי ארצות ערב ובראשן סעודיה. בחלק העליון של הסמל מופיע ספר קוראן עליו כתוב: "אכן קוראן נכבד הוא", ומתחתיו שתי חרבות מצולבות (חרב האסלאם והג'יהאד המופיעה בדגל סעודיה). מתחת לחרבות כתובה מילה אחת: וַהֲכִינוֹתֶם.
אין זה סוד שהאסלאם כבש ארצות ועמים וכפה עליהם את דתו בכוח החרב. המילה המופיעה בתחתית הסמל, והכינותם, אינה עוד סתם מילה תמימה. מילה זו פותחת פסוק מרכזי וחשוב בקוראן העוסק במלחמת ג'יהאד נגד הכופרים ואויבי האסלאם.
"וַהֲכִינוֹתֶם נֶגְדָּם (נגד הכופרים) כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכְלוּ, כּוֹחַ חַיִל, וְסוּסִים רְתוּמִים, אֲשֶׁר בָּהֶם תַּפִּילוּ מוֹרָא עַל אוֹיֵב אַלְלָה וְאוֹיֶבְכֶם וְעַל אֲחֵרִים זוּלָתָם… וְכָל אֲשֶׁר תְּפַזְּרוּ (תוציאו) בַּמִּלְחָמָה לְמַעַן אַלְלָה, תְּקַבְּלוּ שָׂכָר תְּמוּרָתוֹ וְלֹא תְּקֻפְּחוּ" (סורה 8, 60).
יש לציין שהערבי-מוסלמי מבין שהמילה הזו מופיעה בקוראן והוא מזהה מיד את הפסוק שמילה זו פותחת בו. לרוב, הוא גם יודע לדקלם בעל-פה את הפסוק.
מוחמד קורא בפסוק למאמינים להילחם בכופרים בנחישות ובאמונה, לתרום ולגייס את כל המשאבים והנשק שבאפשרותם למען המאמץ המלחמתי נגד הכופרים.
ומי הם הכופרים? על-פי הקוראן כופרים הם לא רק עובדי אלילים, אלא גם כל מי שאינו מוסלמי ואינו מקבל את מוחמד כנביא ואינו מכיר בקוראן כדברי אַלְלַה.
"וְכָל אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בְּאַלְלָה וּבִשְׁלִיחוֹ, הִנֵּה הוֹעַדְנוּ לַכּוֹפְרִים אֵשׁ יוֹקֶדֶת" (סורה 48, 13).
נזכיר, שעל-פי הקוראן מספר פסוקים מציינים כי "אַלְלָה אֵינוֹ אוֹהֵב אֶת הַכּוֹפְרִים" (סורה 3, 32).
מבחינת הגדרה זו, היהודים נחשבים בקוראן כופרים משום שסירבו להכיר בנבואת מוחמד ודחו את הקוראן. "הוֹי אַנְשֵׁי עַם הַסֵּפֶר, לָמָּה זֶה כּוֹפְרִים (מִתְכַּחֲשִׁים) אַתֶּם לְאוֹתוֹתָיו שֶׁל אַלְלָה (פסוקי הקוראן) וְאַתֶּם עֵדִים לָהֶם?" (סורה 3, 70).
ואפילו אחד הפסוקים קורא באופן מפורש להילחם ביהודים, וכך אומר הפסוק:
"הִלָּחֲמוּ בְּאֵלֶּה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בְּאַלְלָה וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן… (הִלחמו) בְּאֵלֶּה אֲשֶׁר נִתַּן לָהֶם הַסֵּפֶר (היהודים), עַד אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַמַּס בְּיָדָם (ביד המוסלמים) וְהָיוּ מֻשְׁפָּלִים" (סורה 9, 29). הפסוק מצווה להילחם ביהודים עד שישלמו מס גולגלת למוסלמים ויהיו מושפלים בידם ויכירו בעליונות האסלאם.
היהודים לא רק כופרים כלשון הקוראן, הם גם אויבי האסלאם ושונאיו, וכך כותב הפסוק:
"אָכֵן תִּמְצְאוּ כִּי הָעַזִּים בְּיוֹתֵר בְּשִׂנְאָתָם לְמַאֲמִינִים (המוסלמים) מִכָּל בְּנֵי הָאָדָם, הֵם הַיְּהוּדִים וְהַמְּשַׁתְּפִים (פוֹליתֵאִיסְטים)" (סורה 5, 82). לפסוק זה השפעה עמוקה מאוד על המאמינים המוסלמים והוא מבטא שנאה יוקדת ליהודים. התעמולה הערבית והפלסטינית נגד ישראל מרבה לצטט פסוק זה.
זאת ועוד, הקוראן כותב שהיהודים לא רק כופרים, "אָכֵן אֵלֶּה אֲשֶׁר כָּפְרוּ מֵאַנְשֵׁי עַם הַסֵּפֶר (היהודים) וְהַמְּשַׁתְּפִים יִשְׁכְּנוּ בְּאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם, לְעוֹלָמִים יִהְיוּ בְּתוֹכָהּ, אֵלֶּה הֵם הָרָעִים שֶׁבַּבְּרִיּוֹת" (סורה 98, 6).
מכאן, ברור שהבחירה בצבע, בסמלים ובמילים שבסמל התנועה האסלאמית לא מקריים, כאמור. אך האם מנצור עבאס באמת מתון ופרגמטי ביחסו למדינת ישראל?
כדי לענות על השאלה יש לבחון בקפידה את תוכן נאומו המפורסם של מנצור עבאס לפני הבחירות, ולראות מה המסרים לערבים ולישראלים וכיצד נוסחו בנאום.
התקשורת והפרשנים והפוליטיקאים בישראל יצאו מגדרם והגדירו את מנצור עבאס כאדם מתון ופרגמטי, משום שהוא לא הזכיר לכאורה בנאומו את התנגדותו לחוק הלאום ולא את הבעיה הפלסטינית והרעיון להקמת שתי מדינות לשני עמים.
עבאס פנה בנאומו לאוזן הישראלית במטרה ליצור רושם בציבור הישראלי שהוא ליברלי מתון ביחס לישראל. למרבה הצער הוא הצליח לשטות בציבור הישראלי, בתקשורת ובמנהיגות הפוליטית. בנאומו יש משפט אחד המופנה לקהל ערביי ישראל שרק הם מסוגלים להבין את המסרים הטמונים בו: "אני ערבי ומוסלמי גאה, יו"ר התנועה האסלאמית – הפלג הדרומי וישראלי". משפט זו הוא תמצית האידיאולוגיה של מנסור עבאס ושאיפותיו הפוליטיות, הלאומיות והדתיות-אסלאמיות.
הערבים נוהגים לומר כי רק ערבי יכול להבין ערבי. ומיהו ערבי? זה שמדבר ערבית כשפת אם.
עבאס מרגיע במשפט זה בנאומו את ערביי ישראל שהם יכולים לסמוך עליו ועל מדיניותו הטקטית והאסטרטגית, וכי אל להם לחשוב, כפי שהיהודים חושבים, שהוא מתון ופרגמטי שהפך בן לילה לאחד מחובבי ציון.
משפט זה, הפונה לערבים, הוא בעצם לשון שבועה שמביעה התחייבות של עבאס כלפי הערבים: במילה ערבי יש רמז לכך שהוא מתחייב לפתרון הבעיה הפלסטינית על בסיס הקמת מדינה פלסטינית – שתי מדינות לשני עמים.
במילה מוסלמי מביע עבאס את דבקותו בקוראן ובעיקר אימוץ מצוות הג'יהאד נגד הכופרים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסמל התנועה.
במילים אני יו"ר התנועה האסלאמית – מביע מנצור את מחויבותו להקמת מדינת ח'ליפות אסלאמית על אדמת ישראל ובמקומה, וזאת על-פי האידיאולוגיה של תנועת האחים המוסלמים שחרתה על דגלה להקים ח'ליפות אסלאמית בכל מקום שיתאפשר במרחב האזורי.
במילה אני ישראלי, מתכוון עבאס מנצור לומר שהדבר הוא זמני וכי הוא יפעל לשנות סטטוס זה.
מנסור עבאס וערביי ישראל אינם מסתירים את שאיפתם לשותפות מלאה ולשוויון זכויות מוחלט בניהול השלטון במדינה. למעשה הם דורשים שוויון זכויות פוליטיות על בסיס לאומי ולאומני. אבל אסור לשכוח שהאידאולוגיה של התנועה האסלאמית אמורה, בסופו של דבר, להביא להקמת מדינת ח'ליפות אסלאמית במקומה של ישראל.
יש להזכיר שערביי ישראל לא מסתירים את התנגדותם הברורה לחוק הלאום כי הם לא מוכנים להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הם אינם מכירים בסמלי המדינה, ומי שאינו מכיר במדינה היהודית ובסמליה, לא יכול להיות באמת נאמן למדינה ולחוקיה.
המנהיגות הערבית בישראל היא מניפולטיבית, מומחית בלוחמה פסיכולוגית ושטיפת מוח, כאשר הנביא מוחמד משמש להם דוגמה לחיקוי בעניינים אלה כפי שפסוקי הקוראן מצווים. כאשר ערביי ישראל מתבקשים למשל לגנות טרור ורצח יהודים, הם נמנעים מלעשות זאת, אך כשלוחצים אותם לקיר, הם מגנים טרור בלשון רפה ומניפולטיבית ואומרים שהם נגד כל מעשה טרור מכל צד, ומגלגלים בסופו של דבר את האשמה לטרור על ישראל.
מנסור עבאס הוא טקטיקן ממולח שמשטה בישראל ומנהיגיה ומנצל בהצלחה את חולשותיו של הציבור הישראלי, את תמימותו ואת הבנתו הלקויה בכל הקשור לעניין הערבי, וזאת במטרה לקדם את האינטרסים הפוליטיים והלאומיים של תנועתו ושל כלל ערביי ישראל.
"אוי לו לעם שגורלו ועתיד מדינתו נתונים לחסדי האויב מבפנים".
