סמוך למועד הבחירות התייצב נפתלי בנט מול מצלמות ערוץ 20 ובדרמטיות רבה הצהיר: "אני אומר לציבור בצורה הכי פשוטה… לעולם ובשום תנאי אני לא אתן את ידי להקמת ממשלה בראשות יאיר לפיד, לא בצורה רגילה ולא ברוטציה ולא בשום דרך, מהטעם הפשוט שאני איש ימין והוא איש שמאל, ואני לא פועל נגד הערכים שלי".
לעומת זאת נתניהו, אמר בנט, "הוא היחיד שבאופן סיסטמטי הולך עם השמאל, תמיד הוא הולך עם השמאל". הפעם, הוסיף בנט, נתניהו עוד "מרחיק לכת", כי ילך עם עבאס. משום כך, הכריז ראש ימינה בפאתוס, אני חותם לעיני המצלמה על מסמך עם שני סעיפים: "לא אאפשר ליאיר לפיד להיות ראש ממשלה גם לא ברוטציה", ו"לא אקים ממשלה על קולותיו של מנסור עבאס מהתנועה האסלאמית".
המטרה של בנט מראש הייתה להיות ראש ממשלה. הוא מוכן לשלם בעבור זאת כל מחיר, כולל ממשלת שמאל, וכולל הונאת מצביעיו מלכתחילה
הסעיף הראשון יועד לבנט, ונועד להדוף את תעמולת הליכוד נגדו, שלפיה יהפוך את לפיד לראש ממשלה. הסעיף השני, שבשמו נשבע בנט, יועד לנתניהו. מבחינת בנט, זה היה קלף התעמולה המובן מאליו שלו, משום שהוא ומפלגתו יצאו נגד רע"ם בשצף קצף. הם הודיעו בנחרצות לפני הבחירות: "רע"ם היא תנועת אחות של חמאס ושל האחים המוסלמים. מדובר בפלג קיצוני ואנטי ציוני שאין לו מקום בכלל בכנסת ישראל. ימינה לא תיתן יד להקמת ממשלה בהישענות על רע"ם – לא בתמיכה, לא בהימנעות ולא בכלל. ההלבנה של תומכי מחבלים אלו באמצעות נתניהו ושליחו איתמר בן־גביר מבישה".
מעט לפני כן, בינואר, בנט גם פרסם בפייסבוק הצהרה חריפה, שבה קרא לרע"ם "תומכים במחבלים רוצחים", ול"חבירה" של נתניהו אליה בעניינים אזרחיים "מהלך בזוי". אגב, התמונה שצירף בנט לפוסט הפייסבוק הזה הייתה ידיעה ב"כאן", ולפיה כביכול המתחסן המיליון הערבי שאיתו הצטלם נתניהו ישב בכלא על רצח. במהרה התברר שב"כאן" כל כך מיהרו לנסות לפגוע בהישג החיסונים של נתניהו, עד שפרסמו ידיעה כוזבת ונאלצו להתנצל. אבל אצל בנט בפייסבוק הפייק הזה עדיין מתנוסס בגאון, כנלווה לפוסט על רע"ם, שכלל אינו קשור לחיסונים או לקורונה.
עד כאן התעמולה וההתחייבויות של בנט בעניין. מה אחריתן? בימינה אמנם מכחישים את הפרסום שבנט ביקש מעבאס להמליץ עליו לראשות הממשלה, אבל אי־אפשר להכחיש את העובדה שמאז הבחירות קיים בנט פגישות לבביות (או שמא "בזויות", "מבישות" ו"מלבינות"?) עם האח של "האחים המוסלמים", מנהיג המפלגה ה"אנטי־ציונית" ש"תומכת במחבלים רוצחים".
ההתפרקות הזאת של בנט מנכסיו האידאולוגיים כבר הפכה לתופעה. האיש שהכריז על עצמו לפני הבחירות, בתוכנית של אופירה וברקוביץ' – אחרי שהשווה את עצמו לדוד המלך – כ"יחיד עם אינטגריטי פה", זוכה בנקל בתחרות מפירי הבטחות הבחירות, תוך העמדת שיאים היסטוריים.
אמת היא שלא פעם פוליטיקאים מבטיחים במהלך מערכת בחירות הבטחות מופרכות ואף סותרות, ולכן ברור שלא יוכלו לקיים את כולן; אלא שבנט, בכישרון מיוחד, מצליח להתכחש לאוסף גדוש במיוחד של התחייבויות מרכזיות ועקרוניות. הוא לא סתם מזגזג, תופעה פוליטית מוכרת ולעיתים נסלחת, הוא מפרסס. בלי למצמץ הוא שובר שוב ושוב במאה ושמונים מעלות, וממשיך, בדיוק באותה דבקות, נחישות ודרמה – בכיוון ההפוך.
כך התחייבויותיו החוזרות ונשנות "לא אכתיר את יאיר לפיד לראש ממשלה", וכי יקים אך ורק "ממשלת ימין". כך התחייבותו שלא להישען על קולות הערבים. כך הצהרתו שאם נתניהו ייתן רוטציה תהיה ממשלה – והתכחשות אליה דקה אחרי שנתניהו הצהיר על רוטציה. כך זעקתו שלהיות ראש ממשלה עם עשרה מנדטים "זה לא דמוקרטי".
לפוליטיקאי "היחיד עם אינטגריטי פה" עומד לרועץ גם סגנונו הפומפוזי, שבו הוא מנמק ומצדיק כל פעולה והתחייבות שלו כמעשה בסדר גודל היסטורי. כל דבר הוא בחזקת אלף. לדבר עם עבאס – "בזוי". הוא לא יֵשב עם לפיד "לעולם ובשום תנאי". הממשלה היא "הכושלת בתולדות ישראל". הוא היה "מפטר את כולם… ואת ראש הממשלה… בשנייה ורבע". ועוד כהנה וכהנה, שלל הצהרות של אלף קמ"ש. מי שהסגנון המשתלהב הזה מעודד אותו להערצה, שיבושם לו; לכל הפחות עליו להודות שהוא מדגיש לא רק את ההבטחה, אלא גם את הפרתה.
מבחן כפול
אל בנט הצטרפה השבוע איילת שקד, בהקלטה שפרסם עמית סגל. שקד אומרת בפירוש שנתניהו היה מוכן להציע לבנט רוטציה, מפני שנתניהו "רואה את המציאות, ובגלל שיש לבנט ממשלה חלופית, אז הוא היה מוכן לתת". המשפט הזה חשוב משום שהוא מבהיר לאותם תומכי בנט שהיו משוכנעים שהרומן עם השמאל הוא תכסיס פוליטי, שמדובר במציאות פוליטית. בימינה בוחנים זאת כאפשרות ממשית.
משום כך, גם אם לא תקום ממשלה שכזו בשל נסיבות פוליטיות או כישלון במשא ומתן עם לפיד, ההבטחה של בנט, ש"לעולם ובשום תנאי" לא ייתן ידו למהלך כזה, כבר הופרה. מי שרגיש לרטוריקה פוליטית כבר יודע זאת, משום שבנט לא חזר על התחייבותו לממשלת ימין מרגע שהסתיימו הבחירות. ההפך הגמור קרה. במהרה החלו לדבר בימינה דווקא על "ממשלת אחדות", ו"ממשלת שינוי", תוך אימוץ הרטוריקה של לפיד והשמאל, ובכך הבהירו מה הכיוון האמיתי שאליו פונה ימינה.
שקד עצמה קוראת באותה הקלטה לממשלה שכזו "קואליציה מופרכת". אבל למי שקיווה שאולי שקד תתברר כ"יחידה עם אינטגריטי" שתציל אותנו מממשלת שמאל – היא מבהירה שהיא דווקא תסכים לצעד. ככה זה בימינה היום, ה"מופרך" לא עוצר שום מהלך.
האחרית מלמדת על הראשית. המטרה של בנט מראש הייתה להיות ראש ממשלה. הוא מוכן לשלם בעבור זאת כל מחיר, כולל ממשלת שמאל, וכולל הונאת מצביעיו מלכתחילה. לא הייתה לבנט כל כוונה לשבת בקואליציית ימין עם הליכוד ונתניהו. הוא שיחק משחק פוליטי ציני, שהיתל, כפי שמודה שקד באופן עקיף, בעיקר בחלק מהבייס שלו.
הניסיון הנוכחי אינו רק של בנט, שמפנה עורף להבטחותיו, לערכיו, ולרבים ממצביעיו. המבחן הוא גם של חברי ימינה ושל מצביעי בנט, שצריכים להכריע באיזו הנהגה ובאיזו התנהלות הם תומכים. חלק מהמגזר הדתי־לאומי נבחן כאן על שני מרכיבי זהותו הערכיים: הדתי והלאומי. הלוואי שיעמדו בניסיון בהצלחה.
