חברים חרדים התקשו להבין את המאבק שהייתי מעורב בו בשבועות האחרונים להקלה בהוראות פתיחת בתי הכנסת. הם אפילו קצת לגלגו עליו. גם על פי הוראות משרד הבריאות שעודכנו בימים האחרונים, עדיין לא ניתן להכניס לבתי הכנסת ילדים מתחת לגיל 16 שאינם מחוסנים (ב"תו סגול" אפשר להכניס עד 50 איש בלבד – גברים ונשים, מבוגרים וילדים). ההוראה הזו גורמת לכך שקהילות רבות, שאחוז הילדים בהן משמעותי, עדיין לא שבות לתפילות סדירות בבית הכנסת.
המכנה המשותף של הקהילות הללו הוא השתייכותן לציבור הדתי־לאומי. החרדים חזרו מזמן לבתי הכנסת. בבדיקה שקיימתי במקומות שונים בארץ, בבתי כנסת רבים של הציבור החרדי גם הסירו את המסכות, עוד לפני שהותר להסיר אותן באוויר הפתוח. החברים החרדים שלי הביעו תמיהה על ההתעקשות להמשיך לשמור על הוראות משרד הבריאות, בזמן שהתחלואה צונחת. הם הסבירו לי בהיגיון רב מדוע במצב הנוכחי, עם אחוזי ההתחסנות הגבוהים, אין סיבה לחשוש להדבקה המונית בבתי הכנסת. אחד מהם, בכיר ברשות עירונית, סיפר כיצד ישב בערב פסח וניתח בעיון את נתוני התחלואה בעירו, ועל בסיס הנתונים הורה לכל גבאי בתי הכנסת לבטל את ההגבלות.
הסברתי לחבריי החרדים שקשה לי לחלוק על ההיגיון האפידמיולוגי בדבריהם, ובכל זאת, הקהילה שלי לא תחזור להתפלל בבית הכנסת עם הילדים עד שישתנו ההוראות הרשמיות של משרד הבריאות. זה אחד ממחירי הממלכתיות, אמרתי להם. אצלנו משתדלים לפעול על פי הוראות המדינה, במיוחד כשמדובר בסוגיות של שמירה על בריאות הציבור. הממלכתיות גם משתלמת, הוספתי. נכון שחלק גדול מתלמודי התורה שלכם היו פתוחים בשנה האחרונה בזמן שבתי הספר שלנו היו סגורים, ונכון שבזמן שקיימנו חתונות קורונה מצומצמות, אצל חלקכם התקיימו אירועים ברוב עם. אך נתוני הקורונה מצביעים על כך שהעצמאות שלקחתם בקבלת ההחלטות, עלתה לכם גם בחיי אדם. מספר מתי הקורונה בחברה החרדית בלט מול שיעורה באוכלוסייה.
בימים האחרונים, בעקבות האסון במירון, שבתי להרהר בוויכוח הזה. אין ספק שהאחריות לביטחון המתפללים במירון מוטלת קודם כול על רשויות המדינה, אך מהעדויות שכבר החלו להצטבר השבוע, עולה שמנהיגים ועסקנים בציבור החרדי שמנהלים את האתר, התעלמו במשך שנים מדו"חות שהתריעו שהתשתיות במקום מסוכנות. הם גם התנגדו להפקעת ההר מבעלויות פרטיות לידיה של המדינה. בנוסף, בלחץ הכבד שהופעל על מקבלי ההחלטות לאשר את האירוע ההמוני, הייתה טמונה גם ההכרה, במיוחד לאחר שנת קורונה, שיש הגבלות שחלק מהציבור החרדי לא ממש מכבד.
העצמאות המופרזת שמנהיגים מסוימים בציבור החרדי מרשים לעצמם לקחת, נובעת קודם כול מחוסר אמון בינם לבין המדינה, אבל היא קשורה גם לתפיסת האוטונומיה המגזרית ולהעדר ראייה ממלכתית. בתפיסה כזו, נשקלים קודם כול צרכיו של המגזר ושמירה על אורח חייו, גם כשמנגד עומדים שיקולים של שלום הציבור ובריאותו. לחוסר ממלכתיות אולי אין מחיר כבד כשמדובר באי־הקפדה על כללי תו סגול בבתי כנסת, אבל באירוע המוני שמתקיים באתר לא תקני, התנהלות כזו עלולה להיות אחד הגורמים לאסון. הנפגעים הראשונים מההתנהלות הזאת, גם בקורונה וגם במירון, הם קודם כול החרדים עצמם.
ימין ממלכתי
לממלכתיות של הציבור הדתי־לאומי יש קשר ישיר גם למשבר הפוליטי. חלקים לא מבוטלים בציבור הסרוג הגיעו למסקנה שבנימין נתניהו, חרף כל הישגיו וכישוריו, צריך לפנות את כיסאו לטובת המשך שלטונו של הימין ולטובת המדינה. חלק גיבשו את העמדה הזאת משיקולים של כדאיות פוליטית, אבל אצל רבים העמדה הזאת התגבשה בעקבות התנהלותו הלא ממלכתית של נתניהו ברצף של אירועים.
הדרישה מהדתיים־לאומיים לוותר על אמונותיהם כדי להזדהות עם "ישראל השנייה", הופכת את הדיון הפוליטי לשיח של שייכות ואמפתיה, ללא תפיסות עולם
הרושם שנוצר סביב חלק גדול מהחלטות נתניהו, הוא שהן מתקבלות מתוך העדפת טובתו האישית על פני טובת המדינה. ההתנגדות להעברת תקציב חרף התחייבותו המפורשת לגנץ; ההתנכרות וההתנכלות כלפי כל פוליטיקאי שנחשד כבעל אמביציה לרשת אותו; הבריחה מקבלת החלטות קשות אך מתבקשות בניהול הקורונה מחשש שיערערו את המשך שלטונו; הסימון של כל החולקים עליו גם במחנה הימין כאנשי שמאל; וכמובן הזגזוג ביחסו למפלגות הערביות בהתאם לצרכיו הפוליטיים.
חוסר הממלכתיות מאפיין לא רק את התנהלותו האישית של נתניהו. רוח המפקד הלא ממלכתית נושבת גם בתגובות של דוברות הליכוד בשנתיים האחרונות, ובהשתלחויות התכופות של רבים משרי הליכוד וחברי הכנסת של המפלגה בנשיא המדינה ובנושאי תפקידים בכירים במערכת האכיפה והמשפט.
תחושת חוסר הנוחות של אותם דתיים־לאומיים מההתנהלות הלא ממלכתית של נתניהו והליכוד, לא גרמה להם לעבור למחנה השמאל ואפילו לא למחנה "רק לא ביבי". הם בסך הכול הביעו תמיכה בהצעה שנתניהו יפנה את מקומו לטובת מנהיג ימין אחר, מתוך הליכוד או מחוצה לו. המניע המרכזי שלהם הוא טובת המדינה, שזקוקה ליציבות פוליטית כלכלית וחברתית ולא למערכות בחירות נוספות. מתוך ראייה ממלכתית הם מאמינים שאסור להעדיף את עתידו הפוליטי של מנהיג, מוכשר ככל שיהיה, על פני טובתה של הממלכה, במיוחד כשמדובר במנהיג שמכהן ברצף למעלה מ־12 שנה.
מתוך התפיסה הממלכתית הזו יש להגיב גם לאחת הטענות המכוערות שמוטחות לאחרונה בציבור הדתי בעקבות סירובו ללכת אחר נתניהו באש ובמים. חלק מנאמני נתניהו טוענים שבהתנהלות הזאת ישנה התנכרות דתית־לאומית כלפי הציבור המזרחי־מסורתי־פריפריאלי, שרובו תומך בנתניהו. אותם נאמנים מצפים שהדתיים־לאומיים יוותרו על האידיאולוגיה הממלכתית שלהם, ויישבעו אמונים לנתניהו כדי להיות חלק מהציבור שאבישי בן־חיים מכנה "ישראל השנייה".
הדרישה הזו עצמה היא אנטי־ממלכתית, שכן היא מושתתת על ההנחה שההזדהות עם תומכי נתניהו קודמת לכול. נאמני נתניהו דורשים מהדתיים־לאומיים לוותר על האמונות והדעות שלהם ביחס למדינה, רק משום שיש ציבור ימני לא מבוטל שחושב אחרת. הם הופכים את כל הדיון הפוליטי לדיון של זהות, שייכות ואמפתיה, ומסירים ממנו נימוקים רעיוניים ותפיסות עולם. ממפלגת "הציונות הדתית" דורשים נאמני נתניהו לוותר על התנגדותה לרע"ם, ומהימין הממלכתי הם דורשים לוותר על הממלכתיות. אלו ואלו אינם אמורים לכופף את תפיסת עולמם לא בשביל נתניהו וגם לא כדי לזכות באהדה מתומכיו. לא מוכרים אידיאולוגיה בשביל סוציולוגיה.
