ואז סער המליץ על לפיד. ושיקלי הודיע שעד כאן. וכל הקלפים נטרפו מחדש. אבל בנט בשלו.
עד לבוקר יום רביעי, מהלך העניינים נראה כאילו נפתלי בנט תסרט אותו מתחילה ועד סוף – המנדט יינתן לנתניהו, נתניהו ייכשל בהרכבת הממשלה, וליו"ר מפלגת ימינה לא יישאר אלא לחבור ל"ממשלת השינוי" כדי למנוע את מה שסימן כאסון לאומי כבר בליל מוצאי הבחירות הרביעיות: בחירות חמישיות. זאת, כמובן, כשהוא מתיישב על הכיסא המכובד של ראש הממשלה. ביום שלישי השבוע, הסקר שפורסם בערוץ 13 כבר אותת לו שמצביעיו לא מרוצים במיוחד מהאפשרות של ממשלת שמאל בראשות ימינה. עם כל הכבוד להישג הנשגב של כיפה סרוגה בבית המפורסם בבלפור, להם יש בראש אידיאלים גדולים מזה. בנט היה מוכן למתקפות, והמענה שלו היה אמור להינתן בדמות קדנציה מהאגדות, שתביא את כל הסקפטיים למחוא לו כפיים ולאכול את הכיפה.
ואז סער ואז שיקלי ואז חצי שקד. החבירה לתומכי האג ולמוקירי מערכת המשפט הישראלית על כל תחלואיה לא מחליקה בגרון, לא רק לרוב מוחלט של מצביעי ימינה, אלא גם לחברי הרשימה ופעיליה. ראשות הממשלה, הגזר שהיה אמור לרכך את מקל קואליציית לפיד־גולן־הורוביץ־מרעאנה וחברים, הופכת מציאותית פחות ופחות. אבל בנט לא מתכוון לוותר בקלות. הוא לא בנה על קטיף מחמאות במאי 2021, אלא על מאי 2022, אולי אפילו 2023. את כל המקטרגים הוא לוקח בחשבון, והוא נחוש להוכיח להם – אם לא כעת, אז רטרואקטיבית – שהיה שווה. איך? ימים יגידו. או שנים.
בנט בונה על ממשלת הקפאה: הוא לא יוכל לקדם בה ריבונות, אבל יוכל למנוע בגופו עקירות ושאר ניסיונות השתלטות על סדר היום הלאומי. הוא משוכנע שמכוח 6־7 המנדטים שלרשותו, יש ביכולתו לעצור בולדוזר רעב שמסתער משמאל על משרדי הממשלה. המטרה מקדשת את האמצעים, והמטרה היא כבר מזמן לא קידומו של סדר יום ימני שמשקף את דעת רוב הבוחרים הישראלים, אלא להביא לתום עידן נתניהו.
ובכל זאת, המניע של בנט שונה מאוד מזה של לפיד וחבורתו. מבחינת לפיד ושמאלה, זו תהיה ממשלת שינוי לסילוק נתניהו והימין מהשלטון. מבחינת בנט, זו ממשלת עתודה. יותר משבא בנט להוציא את משפחת נתניהו מבלפור, הוא בא להוציא את האצבע של ראש הממשלה מהסכר של בריכת הימין. הרבה מאוד שנים שוחים בה יחד עוד ועוד מנהיגים בפוטנציה שמחווירים מול יו"ר הליכוד הוותיק, וכדרכם של מים עומדים, גם אלה כאן הפכו כבר עכורים ולא נעימים לשתייה. בנט מבקש לפתוח את הסכר ולתת למים לזרום, בתקווה שהוא יהיה דג הזהב שיצליח לשייט בהם בבטחה.
יותר משבא בנט להוציא את משפחת נתניהו מבלפור, הוא בא להוציא את האצבע של ראש הממשלה מהסכר של בריכת הימין. כדרכם של מים עומדים, גם אלה כאן הפכו כבר עכורים
זו לא הפעם הראשונה שבנט שם את כל הז'יטונים על מספר 1, והפעם הוא נחוש יותר משהיה לפני שנתיים וחצי. איך תסתיים הרפתקת בנט הנוכחית – האם בדומה לסופו העגום של "הימין החדש", או שמא בטקס הכאה על חטא של מתנגדיו? התשובה לכך תלויה ביכולתה של הממשלה המסתמנת להיות מוצדקת מספיק בעיני הימין; מוצדקת יותר מבחירות חמישיות. בנקודת הזמן השברירית הזו, לא מעט תומכי בנט מעדיפים את האופציה השנייה.
הקלדה עיוורת
יש אנשים שחיים על אוטומט. הם לא צריכים לחשוב יותר מדי לפני שינקטו פעולה. כל אירוע, כל התרחשות, מקפיצים אותם לתגובה מתוכנתת מראש. הם בתפקיד ברגע שהם קמים בבוקר, כשהם חולמים בלילה, ואפילו כשהם תופסים תנומה. הם לא צריכים לשלוח פקודה מתאי המוח האפורים, הגוף שלהם יודע מעצמו מה עליו לעשות. הספונטניות שלהם מגויסת, היד כמו מושטת מאליה לפעולה. הם תופסים תיק מד"א ורצים לתוך התופת לעזור. מרימים מכשיר קשר או טלפון, ונותנים עבודה. הם יודעים שיצאו מצולקים מהאירוע, הם יודעים שהמראות והקולות והכאב לא ירפו מהם ימים וחודשים ושנים. והם שם. זה עסוק בהחייאה והאחר בפינוי. זה מחלק מים, ההוא תורם סעודת שבת. זה מבקש ללוות משפחות בשעותיהן הקשות, האחר נרתם ללא פחות מאשר חפירת קברים. אלה ואלה – ללא הבדל דת, גזע, מין, מגזר, רמה אינטלקטואלית או אינטליגנציה רגשית – עומדים שעות בתור לתרום דם, נוסעים לנחם אבלים שהם אינם מכירים.
יש עוד אנשים שחיים על אוטומט. גם הם לא צריכים לחשוב יותר מדי לפני שינקטו פעולה. כל אירוע, כל התרחשות, מקפיצים אותם לתגובה מתוכנתת מראש. הם בתפקיד ברגע שהם קמים בבוקר, הם עמלים בו לתוך הלילה, הם בקושי מרשים לעצמם לתפוס תנומה. הם לא צריכים לשלוח פקודה מתאי המוח האפורים, הגוף שלהם יודע מעצמו מה הוא צריך לעשות. הספונטניות שלהם מגויסת, היד כמו מושטת מאליה לפעולה, והמקלדת מתחילה לעבוד. חלקם יתפעמו לאומית מההתגייסות הכללית עם "ועמך כולם צדיקים", וחלקם יתפעמו אוניברסלית עם "מה קשור עמך? רגש אנושי בסיסי!"; יש מהם שיבכו ויאמרו שזה לא הזמן למצוא אשמים, ואחרים יבכו ויענו שזה בדיוק הזמן למצוא אשמים; אלה יגידו שכך נראית אחדות, ואלה ידגישו שהם לא אחים, הם לא אותו עם.
ואז תיכנס השבת, וירד השקט העגום על תפילת המשפחות והתרת הספקות הכואבים. ומראות הגבורה והבכי והפחד והעצב יתערבבו בלב דואב, ותצא השבת ויתחדשו התמונות, והדמעות, וקולות הפולמוסים. ועמך כולם פלספנים.
לתגובות: orlygogo@gmail.com
