כשהקמנו לפני עשור את "רשות הרבים" לירושלים היה ראש עיר חילוני. הרגשנו שיש לנו שותף טבעי בראש הפירמידה. מי שמאמין ויפעל כדי שהמרחב הציבור בעיר יהיה סובלני ופתוח לכל. מי שרוצה שגם לציבור הפלורליסטי בעיר יהיה בית, לא מיעוט נרדף, אלא שווה זכויות והשקעות עירייה. מי שמבין כמה חשוב שהחברה האזרחית בעיר על שלל ארגוניה וקהילותיה תהא איתנה ותצליח לגרום לעיר הזו להיות טובה יותר, עִתים בשותפות עם העירייה ועִתים עצמאית בלעדיה.
יחד עם ראש העיר הקודם והסיעות הפלורליסטיות, במועצת העיר הצלחנו ליצור שפה, לפרוץ דרך וליצור שינויים שחלקם לא היו בני קיימא. הצלחנו לקדם מימון פעילות לקהילות השונות בעיר, אך נאלצנו להסתיר אותו, השגנו השקעה בשיעורי התחדשות יהודית וגם אותם היינו צריכים לטשטש. ככל שהתקדמנו ידענו שרק "שקט תעשייתי" יוכל לאפשר לכל העשייה הזו להמשיך. הלב נחמץ אבל המשכנו.
ידענו שיש במועצת העיר כוחות גדולים המתנגדים להצלחות הללו, לקידום יהדות מתונה ומכילה בירושלים. יהדות שמתעקשת שהשבת תהא של כולם, שלימוד תורה יהיה לכל מבקשיה, יהדות בה נשים לא יסבלו מהדרתן, יהדות שרואה ביהודי העולם שותפים ופועלת להבאתם לארץ לביקור וחיים ועוד.
ואז, לפני כמעט שלוש שנים הגיע ראש עיר חדש, חובש כיפה צפופה, שקיבל את המפתח לממלכה בזכות החברה החרדית בעיר. חששנו שנלך אחורה, שלא יהיה לנו שותף וכל ההישגים שהשגנו בקדנציות הקודמות ירדו לטמיון.
אני שמחה להסתכל היום, ערב יום ירושלים, ולהודות שחששנו לשווא. המבוגר האחראי של העיר הקסומה, הקדושה והקשה שלנו מדבר כמה שפות שוטף ואי אפשר לבלבל אותו במילים קשות של יהדות ותורה. הוא אינו זקוק למתורגמן, ומצליח לנווט בין יהדות סגורה ליהדות מכל גווני הקשת.
המיזמים הקהילתיים, אירועי התרבות שלנו, מתחמי הפעילות וקידום העשייה מקצה לקצה לא היו טובים ורחבים יותר. ביום ירושלים אנו נקיים עשרות אירועי סובלנות וחיבורים עם ארגונים רבים, בחג השבועות שמעבר לפינה יתקיימו מאות שיעורי תורה פלורליסטיים, לגברים ונשים, ברחבי העיר בלילה לבן אחד. במאות בנייני מגורים בעשרים שכונות מתקיימות פעילויות בחגים, בחנוכה הדליקו נר משותף, בט"ו בשבט שתלו ונטעו, והכל כדי ליצור חיבורים וערבות הדדית והיד עוד נטויה.
התבגרנו, עשור של עבודה משותפת של 40 ארגונים וקהילות ירושלמיות עם עיריית ירושלים ניכר בשטח, בעשרות שכונות וגם בכיכר ספרא. כל אלה הן סיבות ענקיות לתקווה אבל גם לתובנה שהיום, יותר מאי פעם, אסור לנו להפקיר את היהדות שלנו בידיים של מישהו אחר, שיחזיק בידע ובכוח, וינעל אותנו מחוץ לממלכה. יום שמח ירושלים!
