השבעתו של ראש ממשלה החובש כיפה סרוגה נראית קרובה מאי פעם, אבל בציונות הדתית לא ניכרים סימני חגיגיות. אגף אחד שלה הכשיל ממשלה של גוש הימין ונתניהו שנשענת על רע"ם. אגף אחר שלה מקדם, בכאב בטן ולב מופגן, ממשלה עם מפלגות השמאל ואותה רע"ם.
זו תהיה ממשלה לא קלה, ממשלת אילוצים ופשרות והפרת הבטחות – ברירה לא טובה בין אפשרויות גרועות. בנט, שקד וסער מתפשרים על שותפות עם מי שבכל מצב אחר לא היו מעלים על הדעת להצטרף אליהם; הורוביץ ומיכאלי משלמים גם הם מחיר כבד על נכונותם להיכנס לממשלה תחת מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר ומי שעשוי להיות ראש הממשלה הניצי ביותר כאן מאז יצחק שמיר. גם לפיד, גנץ וליברמן מתעלים בינתיים מעל אמביציות אישיות.
חלוקת התיקים המסתמנת משאירה את התיקים האידאולוגיים אצל בנט וסער: המשפטים, הפנים, ביטחון הפנים, החינוך והדתות יישארו ככל הנראה באגף 12 המנדטים הימניים בממשלה, שקיבל גם את הראשות לחצי הראשון של הקדנציה. משרד הביטחון יישאר ככל הנראה אצל גנץ. החוץ אצל לפיד, האוצר אצל ליברמן.
ממשלה פריטטית תהיה מוגבלת ומשותקת בחלק מתחומי פעילותה, אבל זה גם הסעיף שמשמש את בנט כדי להרגיע את החששות בימין: לא תהיה פריצת דרך ימינה, אבל גם לא עקירה או מהפכה משמאל. כל צד יוכל לוודא שהאחר לא מחולל נזק בלתי הפיך בנושאים השנויים במחלוקת.
גם עכשיו הקמתה של הממשלה לא מובטחת. אם לא תקום במהלך בזק בשבוע הקרוב, המשא ומתן עלול להסתבך ולהתברבר עד לתום 28 ימי המנדט של לפיד, ואולי גם עמוק לתוך 21 הימים הנוספים של הכנסת. ייתכן שרק בעוד שבעה שבועות נדע אם קמה ממשלה או שישראל תלך לבחירות חמישיות לקראת תשרי תשפ"ב.
בדרך לממשלת החירום, האחדות, השינוי או כל נוסח אחר בהתאם לפוזיציה הפוליטית של המנסח, נותרו חמש נקודות תורפה כנגד חמשת חברי הכנסת של ימינה, בניכוי בנט שאינו צריך שכנוע, ושיקלי שכבר הודיע שיצביע נגד. כל אחד מהם – איילת שקד, ניר אורבך, אביר קרא, עידית סילמן ומתן כהנא – עומד בפני הלחצים הכבדים ביותר שידע בקריירה הפוליטית שלו. שלל פיתויים ואיומים מוזרמים על כתפי הח"כים ברשימת בנט. חלקם הוזמנו לארוחה במעון ראש הממשלה, לאחרים נשלחו מסרים פחות מלבבים דרך קרובי משפחה.
כבר בתחילת השבוע כינס בנט את הסיעה ודרש נאמנות. "הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו", ציטט, ודרש התפטרות מכל מי שאינו מסוגל לכך, כשהוא מתעכב על עיניו של עמיחי שיקלי. הח"כ החדש הגיע לחדרו והבטיח שהוא סומך עליו בעיניים עצומות. בהמשך צייץ בטוויטר שהם "אגרוף אחד". יומיים חלפו והאגרוף הוטח בפניו של נפתלי בנט. בנט בתגובה החליט לדהור לממשלת השינוי.
בכל יום שעובר הלחץ על כתפי חבריו לסיעה גובר. שקד משלמת את המחיר הכבד ביותר. מערכת היחסים שלה עם בנט כללה ויתורים הדדיים רבים: היא אילצה אותו לסגת מהאולטימטום המפורסם על תיק הביטחון, הוא לקח אותה להרפתקת הימין החדש, אחר כך קיבלה שקד פיצוי בדמות המקום הראשון בימינה כשבנט נדחק לרביעי. באופן מוזר, דווקא הרגע לפני התגשמות חלומם הפוליטי המשותף – כניסה ללשכת ראש הממשלה – קשה יותר מהרגע שבו לא עברו את אחוז החסימה ונשארו מחוץ לכנסת.
שקד מצהירה שוב ושוב בשיחות פרטיות שלא תערוק לליכוד ולא תפרק את ימינה. בפוסט שפרסמה העניקה תעודת יושר לבנט והעידה על מאמציו "בידיים נקיות" להקים ממשלת ימין. בנט ושקד נלחמו עד שעות הבוקר של יום רביעי לקבל את המנדט, במחשבה שכך יישארו להם אופציות פתוחות בשני הצדדים לעוד ארבעה שבועות של משא ומתן. בנט חשב שאם המנדט יגיע אליו ולא אל לפיד, יצליח לרבע את המעגל או לשלש את האפשרויות: ממשלה צרה עם נתניהו ועבאס, ממשלה עם לפיד, או פתרון ביניים שיאפשר לו לעמוד בראשות ממשלה עם חלק ממפלגות הימין והחרדים. כשאחד מראשי המפלגות בגוש נתניהו התקשר לבשר לו שהוחלט לא להמליץ עליו אלא להחזיר את המנדט לכנסת – ולמעשה להעביר את המנדט ללפיד – הוא הבין שהפור נפל, והודיע: "או אחדות או בחירות". שקד לא ויתרה עדיין על חלום ממשלת הימין, אבל בנט כבר נתן לאנשי המשא ומתן את הוראת ה"פרוץ", משוכנע שזו האפשרות היחידה מלבד בחירות חמישיות.
הניסיונות לשבור את התיקו ולהקים ממשלת ימין שתישען על רע"ם הביאו בכנפיהם כמה רגעים בלתי נתפסים כמעט. הבולט שבהם היה לפני שבועיים, כשיו"ר רע"ם מנסור עבאס הגיע לביתו של הרב חיים דרוקמן, לפגישה חסרת תקדים של ראש המפלגה האסלאמית עם זקן רבני הציונות הדתית. דבר קיומה של הפגישה נשמר בסוד במשך כשבועיים, עד שחשפה אותו כרמל דנגור בכאן 11. הפגישה הייתה חלק ממשא ומתן ארוך שפרטיו המלאים נחשפים כאן לראשונה.
מי שהביא את עבאס לביתו של הרב דרוקמן היה ח"כ עמית הלוי מהליכוד. בתחילה נפגש הלוי עם כל אחד מהשניים בנפרד, עד שהם ניאותו להיפגש. עבאס עשה את הדרך מכפר מר'ר למרכז־שפירא. זו הייתה שיחה של שעה וחצי, נינוחה ולבבית, בשמונה עיניים: עבאס, הרב דרוקמן, עוזרו והשושבין עמית הלוי. הרב בן ה־88 שתק רוב הזמן והאזין לתשובות שסיפק עבאס לשאלות המנחות שהציג בפניו הלוי. הוא התמקד בנושאים האזרחיים ובמאבק בפשיעה, והופתע כשהרב העיר ביוזמתו שצריך גם לטפח את הנוער, ולדאוג לחינוך ולרווחה. כשנדחק לפינה בשאלות הקשות יותר, הנוגעות בזהותה היהודית של המדינה, עבאס התגונן: "אמרתי מה שאני יכול. כל משפט נוסף הוא התאבדות פוליטית, או סיכון שיהרגו אותי ממש". הפגישה הסתיימה בלחיצת יד חמה וממושכת, הרושם של הצדדים היה חיובי מאוד.
משם המשיכו הלוי ועבאס לטיול לילי בחניון תחנת דלק בקריית־מלאכי. הלוי ניסה להחתים את עבאס על נוסח עקרונות שיופקד בידי הרב דרוקמן ויאפשר שינוי בעמדת מפלגת הציונות הדתית. במשך כמה ימים הם החליפו טיוטות, מנסים למצוא ניסוח שיהיה מקובל על מועצת השורא ועל רבני הציונות הדתית גם יחד. עבאס התלבט אם לחתום ובסוף הציע פשרה: אישור המסמך בעל פה ובקולו, בשיחת ועידה טלפונית עם הרב; כך היה.
בשלב הזה הלוי כבר היה אופטימי מאוד, אבל מול מאמציו ושידוליו ניצב בצלאל סמוטריץ', איתן בהתנגדותו לכל שיתוף פעולה עם רע"ם. פגישת רבנים זומנה בביתו של הרב דרוקמן. בין הנוכחים: הרב יעקב אריאל, הרב אליעזר ולדמן והרב זלמן מלמד, התקיף ביותר בהתנגדותו להצעת עבאס. מומחה לאסלאם הוזמן גם הוא כדי לתת חוות דעת מקצועית על פרטי הניסוחים. ההחלטה הייתה לא להחליט, כלומר להשאיר את הנושא לשיקול דעתו של סמוטריץ'. אולי בתקווה שהשיחות הנמרצות שנערכו אז בין בנט לנתניהו יבשילו; ואולי גם יאותרו עריקים מקרב אנשי תקווה חדשה.
הלוי לא ויתר. הזמן חלף, העריקים המיוחלים לא אותרו, ופגישה נוספת נקבעה ליום שני בצהריים – יממה וחצי לפני תום המנדט. ערב הפגישה עוד נבחנה האפשרות שהרב טאו יצורף אליה, אבל אז התפרסם בכלי התקשורת המכתב שבו מנהיגה הרוחני של מפלגת נעם מכריע בסוגיה וקובע שחילול השם בהישענות על לא יהודים מתגמד מול קידוש השם שבהקמת הממשלה. העמדה הפומבית יצרה לחץ ציבורי אבל ייתרה את השתתפותו בפגישה עצמה. אם היה משתתף, ייתכן שהייתה לדבר משמעות מכרעת.
לבית הרב דרוקמן הגיעו שוב כמה רבנים, ובהם הרב שבתי סבתו, הרב שמואל אליהו (שבדרך הספיק להתראיין ברדיו ולהביע תמיכה בעמדת הרב טאו) הרב יהושע שפירא, הרב דודי דודקביץ' והרב אליעזר ולדמן. הדיון היה סוער. סמוטריץ' הגיע והציג בפני הרבנים את נימוקיו, וגם אורית סטרוק הוזעקה לסייע. בתום הדיון רק אחד מהרבנים נותר בדעה שעדיף להישען על רע"ם על פני החלופות, אבל הודיע שאם הרב דרוקמן יכריע אחרת, הוא לא יפרסם את עמדתו ברבים.
משחק השחמט בין הלוי (בשם נתניהו) ובין סמוטריץ' הסתיים בניצחונו של מנהיג סיעת הציונות הדתית. הלוי משוכנע שזה הרגע שבו נפלו הסיכויים להקמת ממשלת הימין, ואולי גם אבדה הזדמנות היסטורית לשינוי היחסים עם ערביי ישראל מעבר לתמרון הפוליטי המקומי. ואולי הכריעה דווקא צורתו של התמרון הפוליטי: המאבק המתמיד בין נתניהו לבין מנהיג המפלגה הציונית־דתית על לב הבוחרים הסרוגים ועל לב רבניהם הסתיים בדרך כלל בימי בנט כשידו של ראש הממשלה גברה. סמוטריץ' הוכיח שאצלו חוקי המשחק השתנו.
