מתוך שש המפלגות שמרכיבות את גוש הימין, רק שלוש עמדו עד כה במבחן ההבטחות לבוחר הישראלי המותש 2021: ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית. שלוש המפלגות האחרות – הליכוד, ימינה ותקווה חדשה – הספיקו כבר להתכחש להבטחותיהן, בדרגת חומרה כזאת או אחרת.
הליכוד התכחש כשחתר להקמת קואליציה בסיוע רע"ם, אחרי שבמשך שנים הוקיע את תוכניות שיתוף הפעולה הקואליציוני בין השמאל למפלגות הערביות. יו"ר תקווה חדשה המליץ לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על יאיר לפיד, אף שבאמתחתו שמורה הצהרה טלוויזיונית ולפיה דין ממשלה בראשות לפיד כדין ממשלת פיטר פן. נפתלי בנט חותר עכשיו להקמת ממשלה פריטטית עם לפיד, כשכל עם ישראל עדיין זוכר את הצהרתו החגיגית ערב פתיחת הקלפיות: "לעולם ובשום תנאי לא אתן את ידי להקמת ממשלה בראשות יאיר לפיד, לא בצורה רגילה, לא ברוטציה ולא בשום דרך".
לעומתם, ש"ס ויהדות התורה עומדות עד כה איתן על משמר הבטחותיהן לבוחריהן. הן התייצבו לימין בנימין נתניהו ועדיין ניצבות לימינו, בדיוק כפי שהתחייבו. ברגע שנרמזו על רצונו להסתייע ברע"ם, הביעו את הסכמתן. לוחות הברית שלהן, להבדיל מהלוחות של בצלאל סמוטריץ', אינם כוללים איסור על רקימת יחסי תן וקח עם מפלגות ערביות, לאומניות ככל שיהיו.
כמובן, גם סמוטריץ' נאמן למילתו. הוא לא התהפך כמו בנט, לא זגזג כמו סער, ולא הלך כעיוור אחרי נתניהו. הודות להתנהלותו העקרונית העקבית, יו"ר הציונות הדתית היה יכול להתייצב השבוע בפני המצלמות ולהצהיר: "לא נמכור את ערכינו. אם נצטרך לשלם מחיר על כך וללכת לאופוזיציה, נעשה זאת בראש מורם". אכן. השאלה היא: לאיזו אופוזיציה בדיוק הוא הולך בראש מורם?
לכאורה, סמוטריץ' מדבר על אופוזיציה גאה בכנסת הנוכחית, כאשר הימין המסורתי אוחז ב־65 מושבים וראש הממשלה הוא נפתלי בנט (בכל זאת, מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר). אי אפשר יהיה להעביר בה תוכניות נסיגה ועקירה. מפלגת הציונות הדתית תוכל להשתלח בכל ויתור שראש הממשלה חובש הכיפה ייאלץ לוותר לשותפיו גלויי הראש, להביך אותו קשות יום אחר יום, ולהפיק גלי תשואות מימין וברכות יישר כוח מהרבנים.
דא עקא, הסחרור הפוליטי העכשווי עשוי לגרום לכך שסמוטריץ' ישב באופוזיציה מסוג אחר לגמרי, זו שתתהווה אחרי סיבוב בחירות נוסף הקיץ, אם בנט ולפיד ייכשלו במשימת הקמתה של "ממשלת החירום" שלהם, ואם נתניהו לא יצליח פתאום לעשות מה שלא עשה מאז מוצאי פסח, ולהרכיב בכל זאת קואליציה משלו.
הרי אין כמעט ספק שבבחירות כאלה השמאל ינצח בגדול, ואז לא יהיה לו עוד צורך בנפתלי בנט או בגדעון סער. איימן עודה ואחמד טיבי ימלאו היטב את מקומם, ומן הסתם גם מנסור עבאס. יאיר לפיד ושותפיו הטבעיים בשמאל וברחוב הערבי יגרפו 61 מנדטים בלי טובות מהימין. בדיוק כמו בימי אוסלו הקודרים, הכלבים הימנים ינבחו והשיירה השמאלנית תעבור.
"יש אופציות אחרות להקמת ממשלה", הבטיח השבוע סמוטריץ' בנימה מסתורית, אבל גדעון סער רק הלך והתחפר בחרמותיו על נתניהו. נתניהו, מצידו, סירב בתוקף להמליץ על בנט לנשיא. שלשום בבוקר אמנם בקעו ממחוזת הליכוד קולות צהלה, כשח"כ עמיחי שיקלי התמרד לפתע נגד בנט, אבל בינתיים זו לא יותר משמחת עניים. גם אם חברי כנסת נוספים בימינה יצטרפו לשיקלי, הם לא יגדילו את גוש הימין במנדט אחד לרפואה. יחסי הכוחות בכנסת יישארו 59:61 לטובת הגוש הנגדי. לכל היותר נלך לבחירות כשנתניהו עדיין בראש, אך הפעם בתנאים קשים פי כמה לימין, כאלה שעוד יגרמו לסמוטריץ' ולשאר מאוכזבי בנט להתגעגע לדילמות הנוראיות של תחילת מאי, סוף אייר.
אגב, גם נתניהו עצמו עשוי להתגעגע. אפילו מאוד.
