הסיבות שהוליכו לגידול העצום בסמכויותיו, תקציביו וכוחו של הממשל הפדרלי במהלכה של המאה ה-20, היא אחת מהשאלות המרכזיות שמעסיקות היסטוריונים של ארצות הברית. התשובות לתופעה רבות. יש מי שסבורים שהמודרנה עצמה – ובפרט התיעוש, העיור ו"הקפיטליזם המאוחר" – הביאו עמם גידול "טבעי" ו"מובן מאליו" של הממשל.
לעומת זאת אחרים מצביעים על כך שהגידול היה פועל יוצא של תפנית אידיאולוגית פרוגרסיבית, שחלחלה להמוני העם על ידי אליטות אינטלקטואליות נחושות. יותר ויותר אינטלקטואלים החלו להאמין שניתן לתכנן את הכלכלה, להנדס את החברה ולהכווין מוושינגטון את מהלך האירועים אל עבר הקדמה המטיבה.
ואולם התזה המעניינת ביותר – שאינה סותרת בהכרח הסברים אחרים – היא זו של ההיסטוריון הכלכלי רוברט היגס (Higgs) אותה ניסח בספרו "משבר ולווייתן". היגס הצביע על כך שהגידול בממשל הפדרלי לא היה איטי, מתון ועקבי כי אם פתאומי, חד ומקוטע. הגידול בממשל הפדרלי הגיע תמיד לאחר קיומו של משבר גדול, בין אם לאחר מלחמות עולם ובין אם בעקבות שפל כלכלי גדול כמו זה שחוותה ארצות הברית בשנות השלושים.
משברים גדולים מצריכים כמובן התערבות ממשלתית גדולה. אך היגס הראה כי עם חלוף המשבר, המדינה לא חוזרת לגודלה הקודם. עם שוך המהומה המדינה מסירה אמנם אט-אט את ידיה מן המשק והחברה (משרדים מיוחדים נסגרים, תקנות חירום מתבטלות, הגבלות ורגולציות נשכחות וכן הלאה), אך "משהו" שלא היה קודם לכן – ואשר הוכיח את עצמו לכאורה בזמן המשבר – בכל זאת נשאר. "הנורמליות" שאליה חוזרות מדינות דמוקרטיות היא תמיד כזו שבה המדינה משחקת תפקיד גדול יותר ופולשני יותר בחייהם.
תכניותיו הכלכליות של ממשל ביידן כמו מאששות את התזה של היגס. משבר הקורונה והמצוקה הכלכלית שנלוותה אליו זימנו כמובן התערבות נדרשת מצדו של הממשל הפדרלי. בעלי עסקים ועובדים כאחד נדרשו לחבילות סיוע. אך המפלגה הדמוקרטית מנצלת את המשבר החולף בכדי להשאיר בשגרה את מה שהיה לו צורך בשעת חירום.
דוגמה מובהקת לכך היא ה-American Families Plan המהווה חלק מרכזי בחבילת הסיוע בת ה-1.8 טריליון דולר שמבקש הממשל להשיג. ביידן מבקש להפוך לקבועות הטבות מס מורחבות למשפחות בעלות ילדים, צעד שיוציא ילדים רבים מעוני, לטענת הדמוקרטים, או ילכוד משפחות נוספות במלכודת רווחה, לדעת הרפובליקנים.
אין ספק כי גם ללא מגפה הדמוקרטים היו פועלים להרחבת מדינת הרווחה האמריקנית. אך ברור כי מצב החירום הבריאותי והכלכלי שפקד את העולם עשה עבורם את המלאכה לקלה הרבה יותר. כאמור, משברים מקלים על חסידי המדינה הפטרנליסטית לקדם את האג'נדה שלהם.
התזה של היגס נהנית מכוח הסברי רב, אך היא עיוורת לסוג אחד של משברים שלהם ישנו דווקא פוטנציאל להסיג את מדינת הרווחה לאחור. אלו הם משברים שהינם תולדה של מדינת הרווחה עצמה – פועל יוצא של התערבויות מזיקות מדי של המדינה בפועלו של השוק. משברים מהסוג הזה חושפים לעיני כול את נזקיה של הרגולציה, העבודה המאורגנת ואת העלויות שמשיתות על הציבור קבוצות לחץ ואינטרס. משבר הסטגפלציה שידע המערב בשנות ה־70 הוא בדיוק משבר מן הסוג הזה ואין להתפלא על כך שהוא הוביל דווקא לעלייתן של דמויות ליברליות כגון מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן.
שמרנים בארצות הברית ובישראל כאחד צריכים להכין את עצמם ליום שבו ייחשפו לעיני כול אשליות הרווחה הפרוגרסיביות. משברים יכולים אפוא להיות גם הזדמנויות. אך כלל האצבע של היגס נותר בעינו: משבר ולווייתן הולכים יד ביד.
