השבוע הפוליטי הזה היה סוער ומרתק, בלשון המעטה, אך נדמה שאפשר לסכמו בשתי מילים: פג הקסם. ארבעה שבועות חיכו מעריציו של ראש הממשלה נתניהו לראות איזה שפן פוליטי ישלוף מהכובע בדרך להרכבת הממשלה, אך לבסוף התברר שלא נותרו קסמים באמתחתו. דקות ספורות לפני תום 28 הימים שקצב לו הנשיא כחוק, נאלץ נתניהו להודות שלא עלה בידו להרכיב ממשלה. אפילו למנוע את הטלת הרכבת הממשלה על יאיר לפיד הוא לא הצליח, וכך איבד את השליטה בוועדה המסדרת ודרכה בעבודת הכנסת. בקרוב הוא עשוי לאבד גם את האחיזה בלשכת יו"ר הכנסת, ובהמשך גם להיפרד מראשות הממשלה לאחר למעלה מ־12 שנות כהונה רצופות בתפקיד, שיא ישראלי שאפילו דוד בן־גוריון לא התקרב אליו.
למען הדיוק, נתניהו הודה כבר בתחילת השבוע שאינו מסוגל להיאחז בבלפור ובלשכת ראש הממשלה. הדבר נעשה כאשר במהלך חריג הוא הציע פומבית ליו"ר ימינה נפתלי בנט להצטרף אליו לממשלת רוטציה שבה בנט יהיה ראש הממשלה הראשון, למשך שנה. עצם הנכונות של נתניהו לוותר פומבית על ראשות הממשלה, ולהסכים לחתום על הוויתור במזומן ולא בצ'ק דחוי, מלמדת שמשהו אצלו נסדק, שגם הוא התחיל להפנים עד כמה קשה מצבו. אך משום מה איש אינו מעלה את הפתרון המתבקש למצב שנוצר: חילופי דורות בהנהגת הליכוד ובהמשך גם בהנהגת המדינה.
באופן אבסורדי, התכונות שבמשך כעשור יצרו סביב נתניהו את הילת ה"קוסם", הן אלו שבשנתיים האחרונות הביאו להתפוגגותה של ההילה. את כל האויבים שכרגע ששים לנקום בו פוליטית, נתניהו יצר לעצמו בעבודה עקבית ושקדנית. מגדעון סער דרך נפתלי בנט, עבור ביאיר לפיד ואביגדור ליברמן ועד בני גנץ – גוש מתנגדי נתניהו הוא קודם כול גוש נפגעי נתניהו. מי שהיו בעבר שותפיו למדו שהאנשים שנתניהו פוגע בהם הכי מהר הם דווקא שותפיו. לא המשפט הוא שהביא את נתניהו למבוי הסתום, וגם לא מגפת הקורונה. המכשול העיקרי שמונע ממנו לצלוח את המשבר הפוליטי הוא חוסר האמון שיצר כלפיו. איש משותפיו בעבר לא מתגעגע לשותפות הזו. הם זוכרים אותה היטב, ומעדיפים לחפש להם שותפים אחרים, גם אם רחוקים מהם הרבה יותר מבחינה אידיאולוגית.
נכון, גם כעת דבר עוד לא נסגר. לבנט ולפיד עוד אין ממשלה וגם לא בטוח שתהיה, בין השאר לנוכח הסדקים בתוך ימינה. האפשרות של בחירות חמישיות עוד מונחת על השולחן, וייתכן שהסבירות לכך גבוהה יותר מהסבירות להקמת ממשלה. אך גם אם נתניהו והימין יצליחו לסכל את ממשלת בנט־לפיד (שזכתה לכינוי האורווליאני "ממשלת אחדות"), הגיעה העת שנתניהו יסיק את מסקנות הכואבות המתבקשות. אחרי 15 שנים מצטברות בראשות הממשלה ו־12 שנים רצופות בלשכה, הגיעה העת לרענון בהנהגת מחנה הימין. לטובת המחנה כולו, לטובת מפלגת הליכוד ואולי אפילו לטובת נתניהו, שכדאי שיעסוק יותר במשפטו.
