אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה / מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן.
עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף / רְפִידָתוֹ זָהָב / מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן
תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה / מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם.
(שיר השירים, פרק ג', פסוקים ט' וי')
בליבו של שיר השירים אשר לשלמה, מסתתר אחד משירי האהבה הירושלמיים הגדולים ביותר בכל הזמנים, אפילו יותר מהשבועה "אוהב אותך" הנשמעת מאלפי גרונות ניחרים באצטדיון טדי או מ"הנה אני בא" של הדג נחש. והיופי כאן כפול.
המלך המפואר ביותר של ירושלים, יותר מבלדווין הראשון הצלבני ויותר מהמלך ג'ורג' המנדטורי, בנה לו אפיריון שבנוי מבחוץ מחומרי הגלם הטובים ביותר, כראוי לשלמה העשיר: עצי הלבנון, כסף, זהב וארגמן. אבל הדבש המתוק ביותר באפיריון הזה הוא תוכו, שכולו אהבתן של בנות ירושלים.
השיר הזה יפה אף יותר כשחושבים על ההסבר שמציג פרשן "דעת מקרא" על מילותיו האחרונות. לדעתו, המילים "בנות ירושלים" שייכות בכלל לפסוק הבא, שהיה במקור "בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם צְאֶינָה / וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן / בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה // בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ / בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ / וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ".
בהתאמה, המילים המקוריות בפסוק ט' היו "עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף / רְפִידָתוֹ זָהָב / מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן / תּוֹכוֹ רָצוּף אֲבָנִים". אבנים היו חומר גלם יקר ויוקרתי בממלכת שלמה, ואבני גזית מרהיבות וגדולות שימשו ליסוד בניין בית המקדש בימיו. בשגיאה מתגלגלת השתבש הצירוף "אֲבָנִים. בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם" ל"אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם" – וכך אבני רצפה הפכו לאהבה, ולאהבה היפה ביותר של ירושלים.
לכל פרויקט "לך ירושלים – כותבים עם שיר" – לחץ כאן
