השקט שוב צונח כאן משמי הערב
כדאיית דיה מעל התהומות
ושמש אדומה נושקת להט חרב
את הפסגות, המגדלים והחומות.
ראיתי עיר עוטפת אור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
והיא נוגנת בי כנבל העשור
ראיתי עיר עוטפת אור.
(אור וירושלים, מילים ולחן: יוסף שריג)
זכרונות הילדות הראשונים שלי מירושלים מעוררים בי את מראה תפארתה של העיר. הכול בה נראה לי גדול ורחב, האבן הירושלמית שלא הכרתי מרחובות שכונתנו החיפאית הצטיירה לי כלבוש מלכות בו מתהדרים הבתים השוכנים כאן. לא נולדתי בה אבל מאז שאני זוכרת את עצמי ערגתי להוד ולהדר שלה, ערגה שסופקה במידת מה בחופשתנו הקיצית מדי שנה.
וככל שעברו השנים היא משכה אותי אליה עוד ועוד. סיורי סליחות, ריקודגלים, שירות לאומי, מדרשה לימודים אקדמיים ושכונת נחלאות.
ראיתי עיר, שעטפה את הנשמה שלי באור גדול. כשהוא מתעמעם והימים שחורים, גם הנפש שלי מתעמעמת. וכשהוא מאיר באור יקרות אני מתרגשת. לא פשוט לחיות בעיר בעלת מרקם כה ייחודי של מגזרים ופרטים אבל הנגינה שלה על מיתרי הלב מרגיעה ומנחמת. אני זוכה לחיות בירושלים של מטה וחולמת בלילות על ירושלים של מעלה, ירושלים שלעתיד לבוא.
לכל פרויקט "לך ירושלים – כותבים עם שיר" – לחץ כאן
