לְכָל אֶחָד יֵשׁ עִיר וּשְׁמָהּ יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁהוּא אוֹלֵם לָהּ חֲלוֹמוֹת
עַד שֶׁתַּעֲלֶה בָּהָר פְּרִיחַת הַלַּיִל
לְהָאִיר לוֹ בַּעֲרֹב יוֹמוֹ.
(לכל אחד ירושלים, מילים: נתן יונתן, לחן: מוני אמריליו)
מלבד ירושלים הממשית, זו שממוקמת במרכז המפה, לכל אחד בכל דור, בכל עידן, ובכל דת יש עיר ושמה ירושלים.
ירושלים היא געגוע, היא מורשת, ובעיקר – היא מגוון.
הדבר שבעיניי מייחד יותר מכל את העיר הנכספת היא היכולת לתפוס בכל מבט חטוף פיסה אחרת לגמרי; לרגע רואים בניינים חדישים ונוצצים ובהינד עפעף כבר פרושה לפניך עיר כוהנים שלמה מלפני 2,000 שנים; פעמוני מנזר מצלצלים לצד קולות שופר וקריאות מהמסגד, ומגוון אנושי בכל צבעי הקשת פרוש בה.
וכל אחד חולם על ירושלים אחרת.
אני יכולה לשבת שעות במרכז העיר, להביט בעוברים ושבים, בבניינים העתיקים לצד אלה המחוררים מקליעי אויב, לראות את ההיסטוריה ולהרגיש אותה חיה. עד שתגיעה עת פריחת הליל ואלך הביתה, ואמשיך לחלום על עיר ושמה ירושלים.
אגב חלומות, עניין אותי מאוד להבין מה משמעות המילה אוֹלֵם שמופיעה בשורה השנייה של השיר. האקדמיה ללשון העברית סיפרו לי שיש שתי אפשרויות; יצירת אלומות של חלומות, וכן אֵלֶם, מלשון אילמות. המשמעות של אוֹלֵם חלומות בהקשר של אילמות היא אריגת חלומות בשקט. ייתכן שנתן יונתן כיוון לשתיהן, שכן רבים היו החולמים על ירושלים, ורבים אלה שנאלמו מולה דום.
לכל פרויקט "לך ירושלים – כותבים עם שיר" – לחץ כאן
