השבוע קיבלתי מכתב מאחת מחברות הביטוח הגדולות, ובו התבשרתי כי סבי, שנפטר לפני כשלושים שנה, הותיר קופת גמל וייתכן שאני זכאי לחלק מהכספים כיורש. במכתב לא צוין מהו הסכום שנותר בקופה. גם בשירות הלקוחות שאליו פניתי סירבו לנקוב במספרים, אולם הצלחתי לחלץ מידע מעודכן ולפיו הסכום בחיסכון עומד על פחות מ־500 שקלים. בחישוב מהיר, כל נכד יזכה, במקרה הטוב, לכ־50 שקלים. ברור שבסיטואציה כזו מעטים ישקיעו מאמץ באיתור ואיסוף כל המסמכים הנדרשים ומילוי הטפסים, כדי להוציא את הקופה הקטנה מידי חברת הביטוח.
בגופים הפיננסיים שוכבים כ־350 אלף חשבונות כאלה של נפטרים, בהם צבור סכום כולל של כמה מיליארדי שקלים. בכמעט 75% מהם הסכום עומד על פחות מ־5,000 שקל. ב־60% מהם הסכום אינו מגיע ל־1,000 שקל.
על פי נתונים שפרסמה בעבר רשות שוק ההון, שיעור החשבונות שפרטי הדואר האלקטרוני או מספר הנייד של המוטבים בהם ידועים לגוף הפיננסי, עומד על כ־3% וכ־9% מהחשבונות, בהתאמה. נוסף על כל אלו, לגוף המוסדי אין כל מידע על קרובי המשפחה של הנפטר בעת הפטירה, מידע שהיה עשוי לסייע לו לאתר את המוטבים.
מי שיכול לסייע לאותם גופים באיתור יורשי הנפטרים הוא האפוטרופוס הכללי, שעושה זאת די בהצלחה בתחומים אחרים, ולא ברור מדוע לא מחייבים את החברות הפיננסיות להיעזר בו. ואולם גם אם אחוזי האיתור יעלו פלאים, עדיין יש כאן בעיה שמחייבת פתרון מערכתי. מצד אחד משיכת הכספים על ידי היורשים כרוכה בפרוצדורה של טופסולוגיה ואישורים, מצד שני הסכומים ברוב המקרים נמוכים מדי והופכים את המהלך ללא כדאי.
מי בכל זאת מרוויח מהעניין? כמובן, הגופים הפיננסיים. כאשר היתרה הצבורה נמוכה מ־5,000 שקל, עברו שנתיים מפטירת החוסך, ומנהלי החסכונות מילאו את הדרישות הקבועות בחוק כדי לאתר את המוטבים או היורשים, הם רשאים להקפיץ את דמי הניהול. דו"ח שפרסמה רשות שוק ההון בשנת 2018 העלה כי ב־70% מחשבונות הנפטרים – דמי הניהול עומדים על המקסימום המותר. הקפצת דמי הניהול שוחקת את הכספים בחיסכון, מבלי שהחוסך או יורשיו מודעים לכך בכלל.
למרות הזכאות החוקית של כלל היורשים לכספי החוסך, ולמרות החובה לשלוח אישורים וטפסים כדי לאמת את הזכאות הזו, אין מנוס מחשיבה מחודשת – כיצד להקל בכל זאת ואיך לאפשר משיכה ביתר קלות.
גם אם בסופו של דבר רבים מעדיפים שלא למשוך את הכסף בגלל הטרחה שבכך, אין סיבה שמאות מיליוני השקלים יישחקו בגביית דמי ניהול ויעשירו את חברות הביטוח ושאר הגופים הפיננסיים. גם כאן צריך לחשוב על פתרון מערכתי ויצירתי בדמות קופה ציבורית שתשמש לרווחת הציבור, שאליה יופנו הכספים הללו. כך למשל, קביעה בחוק כי כל חיסכון מתחת ל־1,000 שקל שבעליו לא אותרו תוך עשר שנים, יעבור לקופת "רווחת הציבור" שתשמש לצורכי רווחה וחינוך. אני מניח שרוב מוחלט של היורשים ישמחו על מהלך כזה, שכן כולנו נרוויח מכך. אולי חוץ מחברות הביטוח, שירוויחו קצת פחות.
העוקץ התורן
פראיירים לא מתים הם רק מתחלפים, אומרת הקלישאה. הפעם היה זה תורם של מי שהלכו אחר מקסמי השווא של "איש העסקים" מייק בן־ארי. "עקיצת הפונזי מהגדולות והחמורות בישראל, אם לא הגדולה שבהן", תיארו זאת מאות המשקיעים שנפלו בפח, בבקשה שהגישו השבוע בבית המשפט לפירוק החברה. שוב עלו לכותרות סיפורים על אלו שאיבדו את כל חסכונותיהם או את הבית שמושכן.
לטענת המשקיעים, בן־ארי, באמצעות החברה שלו, הוציא כספים ממאות משקיעים. אלה יועדו לכאורה להיסחר באפיקי השקעה, אולם בפועל בן־ארי נמנע מלהשקיע את הכספים ושילם למשקיעים את הריביות הגבוהות שהבטיח להם מכספי הקרן. כך, כספי משקיעים חדשים שימשו לצורך תשלום למשקיעים ותיקים יותר.
רוב הקורבנות היו חסרי ידע והבנה בהשקעות, נטען השבוע, ובן־ארי הצליח להוליך אותם שולל בעזרת הכריזמה שלו ובאמצעות מצגים כוזבים ומפתים, מסמכים מפוברקים ושימוש במונחים רבים באנגלית. בן־ארי ניצל את האמון הרב שרחשו לו המרומים, אשר הסכימו למסור לו את כספם ואת חסכונותיהם ללא כל בטוחה.
רוב הקורבנות היו חסרי ידע בהשקעות, נטען השבוע, ובן־ארי הצליח לרמות אותם בעזרת כריזמה, מצגים מפתים, מסמכים מפוברקים ושימוש במונחים באנגלית
"המדובר בפרשה מצערת שעניינה הצגת מצגי שווא והונאת משקיעים רבים בהיקפים חריגים ביותר, העולים עד כדי מאות מיליוני שקלים", כתב השבוע נציג כונס הנכסים הרשמי, עו"ד אילון בריל, במכתב לבית המשפט. מיד לאחר שהחלה חקירת הרשות לניירות ערך בעניין, עוד במהלך חודש אפריל, בן־ארי נעלם וכל דרישות המשקיעים לקבל את כספם עלו בתוהו.
רק לפני חודש הגישה פרקליטות המדינה ערעור על עונש המאסר הקצר מדי (עשר שנים) שנגזר על אמיר ברמלי, "כוכב" של פרשת הונאה נוספת. ברמלי, הבעלים של החברות "קרן קלע" ו"רוביקון", הבטיח למשקיעים ריבית גבוהה וקבועה בהשקעות שונות, עם גמישות במשיכת הכספים, ולא חסך באמצעים כדי לשכנע אנשים תמימים להשקיע אצלו. בסופו של דבר החברות שלו קרסו והותירו אחריהן חובות של 300 מיליון שקל.
שלושה חודשים לפני הרשעתו של ברמלי בבית המשפט, הורשעו יחיאל (חיליק) טפירו ועו"ד אמיר בירמן, בעלי השליטה לשעבר ב"קרן אור" שקרסה, בגניבה מכספי משקיעים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועוד. השניים גייסו כ־80 מיליון שקל מכ־600 משקיעים, תוך הבטחת תשואה גבוהה וידועה מראש והצגת מצגי שווא. טפירו ובירמן התחייבו כי הכספים יושקעו במיזמים של תמ"א 38 ובאשראי חוץ־בנקאי, אולם בפועל החברה התנהלה בשיטת פירמידה – החזרי הריביות והתשלומים החודשיים למשקיעים שולמו מכספי משקיעים חדשים שגויסו, ולא ממקורות עצמאיים של החברה. הכספים שימשו גם לצורכיהם האישיים של השניים, ולמטרות נוספות שלא תאמו את המצג שניתן למשקיעים.
למרות המקרים החוזרים ונשנים שעולים לכותרות, ועל אף כללי זהירות טבעיים ובסיסיים שצריכים להיות טבועים בכל אחד ואחת, מדי שנה ממשיכים רבים ליפול בפח בהבטחות ובמקסמי השווא הללו. אין קיצורי דרך, אין דבר כזה "תשואה מובטחת" ולא מוסרים מאות אלפי שקלים בלי בטוחות. מי שמעיד על עצמו שאינו מבין בהשקעות, כדאי מאוד שיתייעץ עם מישהו שהוא מכיר וסומך על הבנתו בתחום, לפני שהוא משקיע את חסכונותיו או את הפנסיה שלו או ממשכן את הבית.
