תחושת החמיצות בציבור אחרי שיגור 200 טילים לעבר גוש דן והסביבה מובנת מאליה. צה"ל לא סיפר שלחמאס יש יכולת שיגור תחת התקפות בלתי נגמרות של חיל האוויר, ונשאלת השאלה האם בכלל ידע.
טילים על תל אביב תמיד היוו קו אדום עבור מדינת ישראל. גם אם העורף היה חוטף 500 רקטות ביום, מספיק טיל אחד שמפר את שלוות יושבי בתי הקפה בשינקין כדי לגרום לישראל לשנות פאזה. אחרי שמשוגר טיל על תל אביב, פורצים אולפני החדשות בשידור ולא עוצרים עד שאחרון התל־אביבים מספר על תחושותיו וחששותיו בליווי הציטוט הידוע: "לא חשבנו שזה יקרה גם לנו". אחרי פסטיבל הבהלה הזה לא פלא שהדרג המדיני מייחס חשיבות אחרת לירי על גוש דן.
בסבב הזה חמאס הלך שני צעדים רחוק מדי. בראשון, חמאס, שרצה מאוד לעצור את האש, ירה מטחים על גוש דן במטרה לנקום על חיסול פעיליו ועל הרס המגדלים בלב עזה; השני הוא בכמות הטילים. אי אפשר לדעת אם צה"ל הכיר ביכולת הזו של חמאס – שיגור בין 150־200 רקטות על גוש דן בפרק זמן של דקות בודדות.
למרבה הפלא בחיל האוויר לא מתייחסים לשיגור של 200 טילים על תל אביב תוך עשר דקות כהישג לחמאס. זו תפיסה שגויה לגבי ראייתה של ישראל את ימי הלחימה הללו מול עזה. מבחינת חיל האוויר ההישג לא נמדד בכמות כי אם באיכות. כלומר, ירי של 200 טילים בלי נפגעים או נזק אינו הישג, אולם אם רקטה אחת או טיל אחד הורגים אזרחים זה סיפור אחר. הוויכוח מתחיל ונגמר בשאלה באיזה צד של המטבע אתה מחפש את התשובה.
עכשיו לשאלה הגדולה – האם מערכת כיפת ברזל מאותגרת על ידי ירי מסיבי ולכן ישנן נפילות? התשובה היא כן ולא בו זמנית.
למערכת כיפת ברזל יש הצלחה מוכחת של 93 אחוזים. כלומר, על כל מאה טילים שהאויב ישגר כיפת ברזל תפספס שבעה. זה בערך אחוז הנפילות בעורף במטחים כבדים. באחד המטחים נורו 250 טילים לשטח ישראל. אם מנכים את אחוזי ההצלחה המערכת הייתה אמורה לפספס 16 טילים, כולם 16 נפילות בשטחים מיושבים. נכון להיום לא היה אירוע רווי נפילות שאינו עומד בקצב ההצלחה של המערכת. הבעיה היא שככל שיורים יותר טילים כך מספר הנפילות הולך ועולה.
